מה לעשות ?

שלום לך,

אכן מצבה הנפשי של קרובתך לא נשמע טוב. היא סובלת כנראה מבוחן מציאות לקוי, שמעורר הרבה פרנויות, חרדות, וכמובן מצוקה גדולה. בלי טיפול המצב עלול להחריף, הן מבחינת עוצמת מחשבות השוא, והן מבחינת ההתנהגויות שהיא תנקוט כדי לשמור על עצמה מפני פגיעה.

המצב נגרם כנראה בגלל שיבוש ביוכימי, שמתפרץ לעיתים על רקע לחץ, וניתן לטיפול בעזרת תרופות. טיפול שיחתי חשוב כדי לעבד את המשבר ומשמעויותיו, ולמנוע פרוץ משברים נוספים.

איך ניגשים לעניין? ראשית, כדאי לזכור שבגדול, המערכות הטיפוליות השונות בישראל, החל ממערכת הבריאות וכלה במערכת הרווחה, רוצות בטובת הלקוח ובהשתלבותו התקינה בקהילה. הן שם בשביל לעזור, לא להזיק. נכון שאפשר להיקלע לסבך בירוקרטי או לטיפול לא תקין, אך כדאי לצאת מנקודת הנחה שאם תפנו לעזרה, תהייה התגייסות לעזור לכם!

אפשר להתחיל בהתייעצות עם רופא המשפחה של האישה. רופאי משפחה רבים לוקחים על עצמם טיפול ראשוני במצבים נפשיים קשים, ואולי הוא יצליח לעורר את אמונה, ולשכנע אותה לקחת טיפול תרופתי שייטיב את מצבה.

לא ציינת אם היא נשואה, בכל מקרה אפשר להציע לה לפנות לטיפול כחלק ממערכת ולא באופן פרטני, אם היא מרגישה מאויימת. למשל, טיפול זוגי או משפחתי. רצוי להגדיר את הפנייה כ"התייעצות". אפשר לנסות לא "להתווכח" עם החשדנות, אלא לשקף את המצוקה הנוראה של מי שחש רדוף ומאויים, ולהציע לפנות לאיש מקצוע כדי לשקול איך להתמודד עם הרדיפות.

מרגע שתיקלט בטיפול כלשהו ותיצור ברית טיפולית, יהיה אפשר לכוון אותה הלאה.

אפשר להזמין פסיכיאטר/ית לביקור בית, בתקווה שיהיו לה או לו את הכלים ליצור קשר ואמון. אפשר לפנות לנוירולוג/ית (רצוי עם הבנה בפסיכיאטריה), כדי לברר לכאורה את מצב ההרעלה, ודרכם ליצור ברית טיפולית ולקבל טיפול.

אשפוז כפוי כנראה (רק לפי התאור) לא מתאים, הן מבחינת הסטטוס החוקי, והן ברמת החוויה. אם נסיונות טיפוליים ראשוניים לא הצליחו, בהחלט אפשר לבקש "בדיקה פסיכיאטרית כפוייה" אצל הפסיכיאטר המחוזי. קרובתך עונה לקריטריונים לבדיקה כזו, וכאמור הבדיקה אמורה לעזור ולא לפגוע. הפסיכיאטר המחוזי רשאי לאכוף טיפול מרפאתי (טיפול-יום) וטיפול תרופתי, גם ללא אישפוז. אם זה לא יגיע מהמשפחה, זה יגיע מתישהו דרך אדם זר (שכן, וכיוב'), ואז המצב יהיה קשה יותר להכלה.

חשוב מאד שמחלקת הרווחה תהיה מעורבת. הוצאת ילדים מביתם, זמנית או קבועה, הוא צעד דרסטי ואחרון. יש הרבה כלי תמיכה וסיוע שיוכלו להושיט. גם אם האם מתפקדת ברמת המשימות היומיומיות, היא משדרת מצוקה וחרדה, לכן אין לשכוח את ההשלכה הנפשית הקשה שיש למצב על הילדים.

בהצלחה והחלמה מלאה