שלום שחף

שלום תמר,

שתי ההודעות שלך נוגעות ללב ומשלימות זו את זו. את מעלה ייאוש וקושי בתגובה הראשונה שעולים מתוך השאלה 'האם אפשר בכלל לעזור לי?' ובתגובה השנייה את אומרת באופן ישיר שכרגע התהליך הטיפולי קשה עבורך, מציף ומעציב אותך. נדמה שהקושי שאת חשה מעורר את השאלות האם בכלל יש טעם להמשיך? כמו-כן הנתקים שלך נראים קשורים'קושי להיות מחוברת'. לעיתים קרובות כאשר יש כאב רב, על מנת להמשיך את התפקוד הנפש יוצרת נתקים, אשר עוזרים לנו להמשיך לתפקד. נשמע לי שאת מתקדמת בטיפול ומעלה דברים כואבים וראשוניים באומץ רב. עם זאת, התחושות שאת מתארת חשובות לטיפול, הן לקצב שבו הוא מתקדם, הן לאופן שבו הכאב רשום בתוכך ועולה החוצה. חשוב מאוד שהמטפל שלך יידע על מה שאת כותבת כאן, ושתמשיכי לשתף אותו. אתם עוברים יחד מסע לא פשוט עבורך. בטיפול, לעיתים יש תקופות שבהן כאבים מן העבר מתפרצים החוצה. אלו תקופות לא קלות שלעיתים במהלכן אנו חשים שישנה החמרה ולא הקלה - זהו חלק מהתהליך הטיפולי. עם זאת, עלייך להיות רגישה ליכולת שלך לשאת את הכאב ולשתף בכך את המטפל שנמצא איתך במסע, מכוון, משגיח ומשתתף.

בהצלחה