איזה טיפול?

דפנוש,

את בת 19, ואת פוסעת בצעדים הראשונים שלך בעולם המבוגרים.

אז יש לי חדשות טובות בשבילך!

כאדם בוגר, כל הנושא של השתייכות לקבוצה, שהיה כל כך דומיננטי בבית הספר היסודי והתיכון, מקובלים ולא מקובלים, מגניבים וחנונים, להיות כמו כולם או להיות שונה, כל הנושא הזה יכול להחלש פלאים בעולמך אם רק תרשי לו.

אף קבוצה ואף אדם לא שווים שתשני את האופי שלך, שפת הגוף שלך, או שתתאמצי ליצור למענם דמויות ותדמיות. מי שאת הוא דבר נפלא, ומהיום והלאה זכותך לחבור רק אל מי שאוהב אותך ומקבל אותך בדיוק כמו שאת. בצבא, בעבודה, במשפחה, בלימודים ובכל מקום אחר, לא חייבים המון חברים ולא חייבים להיות חלק מהגוש הגדול. מספיק שתמצאי לך מספר קטן ואיכותי של חברים טובים איתם תרגישי בטוחה ונינוחה. ומי שאומר לך שאת מעצבנת לא ראוי לך!

בקיצור, לא הייתי מתאמצת לשנות אותך אלא לעזור לך לקבל את עצמך. קבלה עצמית עמוקה תעזור גם לאחרים לקבל אותך, ותמתן את הפחד שלך מאנשים.

מבחינת טיפול, כדאי לך מאד לנסות טיפול קבוצתי. מדובר בהתנסות בקבוצה מוחזקת ומתווכת ע"י איש מקצוע, בה תוכלי "להתאמן" בשיח והשתלבות קבוצתית ולקבל משוב אותנטי. חשוב מאד שהמטרה לא תהיה להתאים את עצמך לקבוצה, אלא ללמוד להיות "את" בתוך קבוצה.

טיפול דינמי יכול לסייע לך להבין את מקורות החששות וחוסר הבטחון ולחזק אותך, וטיפול קוגנטיבי-התנהגותי יסייע לך עם שינוי תפיסות שליליות לגבי מצבים חברתיים ומשימות הדרגתיות בתחום החברתי.

אגב, על פי חוק הפסיכולוגים רק פסיכולוגים קליניים רשאים לתת טיפול נפשי. לתשומת ליבם של הלקוחות.

בהצלחה

אבל גם כשהייתי שקטה ומופנמת וגם כשניסיתי להצחיק ולהרשים לא אהבו אותי.
לגביי טיפול רציתי לשאול איזה טיפול מומלץ ביותר דינמי או התנהגותי קונגטיבי?ויש מטפלים טובים במרכז שאת מכירה?
תודה!

סליחה אם זה ישמע כמו פסיכולוגיה בגרוש, אבל אם הרגשת שבכל מקרה לא אוהבים אותך, כנראה שביסוד זו את שלא מספיק אוהבת את עצמך )-:

אם את רוצה להבין יותר מאיפה זה בא, מה השורשים העמוקים של החוויה הזו של לא להיות נאהבת, ולהרגיש בטיפול מוכלת ומובנת, לכי על טיפול דינמי. אם את רוצה לעבוד על ההווה, למקד את הטיפול ולקבל עזרה לחשוב "נכון" יותר והצעות מעשיות איך להתמודד חברתית ולהרגיע את חרדותייך, לכי על קוגנטיבי- התנהגותי. שתי האפשרויות הטיפוליות מצויינות ומועילות לבעייה שתארת. קראי יותר ברשת על השיטות השונות וראי מה מדבר אלייך.


כך או כך, טיפול יוכל לעזור לך להכיר ולקבל את עצמך יותר, וגם לשנות את מה שאת מעדיפה לשנות.

לצערי לא אוכל לתת כאן המלצות.

כל טוב!

רוני חשוב לי לתקן אותך!
לפי חוק הפסיכולוגים גם פסיכולוגים חינוכיים יכולים להעניק טיפול נפשי
והם מעניקים!!!
הם עוברים הכשרה מעולה בטיפול בילדים ובבני נוער בבי"ס לפסיכולוגיה חינוכית
הייתי שמחה אם היית בודקת זאת לפני שאת יוצאת בהצהרות
למילים שאת כותבת יש השפעה

פסיכולוגית חינוכית

חוק הפסיכולוגים סעיף 9ב:

9. ייחוד פעולות (תיקון: תשמ"א)
(א) מיום שיוחדה פעולה לבעלי מומחיות מוכרת, או מתאריך שלאחר מכן שנקבע בתקנות, לא יעסוק פסיכולוג בפעולה כאמור אלא אם הוא רשום בפנקס כבעל אותה מומחיות; אין בהוראה זו כדי למנוע מתמחה לעסוק בפעולה כאמור בפיקוח בעל מומחיות מוכרת.

(ב) לא יתן פסיכולוג טיפול פסיכותרפויטי אלא אם הוא פסיכולוג קליני, ולא יתן פסיכולוג קליני טיפול כאמור למי שיש לסבלו רקע אורגני או חשד ברקע אורני, אלא לאחר שרופא בדק אותו בסמוך לתחילת הטיפול וקבע את הטיפול הרפואי הדרוש לו.

מתוך החוק משתמע באופן חד-משמעי שמבין הפסיכולוגים רק פסיכולוגים קליניים רשאים לתת טיפול נפשי.

הפסיכולוגיה החינוכית היא ענף חשוב, נחוץ ובעל ידע ומיומנויות מאין כמוהם. ההכשרה כוללת התערבויות בתחום החינוכי שהן משמעותיות ביותר, אך לא טיפול קליני.

זהו המצב החוקי נכון להיום, משמעו כלשונו, אם זה מוצא חן או לא מוצא חן בעיני אנשי מקצוע כאלו או אחרים. אני תוהה מה מביא אדם להציע טיפול נפשי לאדם אחר השרוי בסבל ובמצוקה, כאשר הוא יודע שאינו מוסמך או רשאי לעשות כן לפי החוק. האם זה תום לב? האם חוסר הכרת החוק? האם חוסר הבנת הסיטואציה?

כמובן, שבהיעדר חוק פסיכותרפיה כללי בארץ, נוצר מצב מעוות, אבסורדי ומזעזע, שבו לכל אדם בישראל מותר לכאורה לתת פסיכותרפיה למעט פסיכולוגים שאינם קליניים. אני יכולה להבין פסיכולוג חינוכי שמרגיש מתוסכל מכך שכל אדם יכול לפתוח קליניקה לפסיכותרפיה (רק כי אין חוק שאוסר עליו את זה), ואילו לו אסור. זו עדיין לא נימוק מספיק משכנע. הפסיקה האחרונה יצרה תקדים, שבו עו"ס שנתבע ע"י לקוח לא מרוצה על התחזות למטפל יצא אשם בדין עפ"י חוק הפסיכולוגים סעיף 9ב, ונאלץ לשלם פיצוי ללקוח, כך שגם העו"סים הקליניים מתחילים לסבול מהאנומליה החוקית. אני מקווה שחוק הפסיכותרפיה יוסדר בישראל במהירה בימינו ויביא סוף לויכוחים המרים בנושא זה.

כי זה פוגע לך ולמיליה שלך בכיס.
בינינו, פסיכותרפיה זה לא מדע, לא רפואה, ורחוק מלהיות מוכח מחקרית כמועיל (אשמח להפניות בספרות המחקרית במידה ואני שוגה).

אין שום סיבה סבירה לענ"ד שיהיה כיסוי חוקי נרחב מלבד רצון לשמור ו"לאתרג" קרטל של מיעוט אקדמאים שבעזות מצח נוטלים לעצמם חופש לגבות סכומים שערורייתיים שאף אדם אחר בארץ בלי תואר פרופסור לא מעיז לגבות עבור 50 דקות פגישה (למעט אולי אורן זריף) , בפרט שזה נגבה מאנשים במצוקה לרוב, וגובל בניצול חולשות.

נכון שהיום הבון טון גורס שטיפול פסיכותרפי זה מרשם בדוק למזור נפשי ו"בריאות" ה"נפש", אם יש בכלל אפשרות לנפש בריאה משל היתה כליה לבלבל או כבד. בזמנים אחרים המיינסטרים היה אמונה באלים באולימפוס או בגדולתו של מאו דזה דונג. התכתיב מורהXYZ, אבל חברה דמוקרטית לא יכולה לחוקק חוקים על פי צוי אופנה ואמונות שסותרות את חוקי היסוד שלה, כמו שאתה היית שמח שיהיה במקרה הזה.

אין מניעה לטעמי שכל אדם יתן שירותי פסיכותרפיה או כל סעד נפשי אחר בתנאים סבירים של חירות פרט, ובסופו של יום המרויחים העיקריים יהיו המטופלים, שגם ישלמו מחירים הגיוניים, וגם יקבלו שירות יותר טוב מהפסיכולוגים עצמם , כי איפה שיש תחרות בריאה - ממש כמו בהייטק - יש גם מצויינות!

אשמח להפניה לפס"ד של התביעה כלפי העו"ס הקליני שהתחזה לכאורה למטפל.
יש לי תחושה, על אף שטרם בדקתי, שמדובר בעובד סוציאלי לא קליני וללא התמחות כלשהי שהתחזה לקליני , אם בכלל היה מקרה תמוה בסגנון.

באופן כללי, אני מציע לך להתמקד בפסיכולוגיה טיפולית ולא בפרשנויות חוקיות מלומדות בתוספת קאט פייסט מויקיפדיה.
אם אכן , כפי שאת טוענת ,לאדם מן הישוב אין את הכלים הדרושים כדי לעסוק במה שאת מכנה פסיכולוגיה קלינית, נראה שלך אין כלים או הכשרה לעסוק בפרשנות החוק והפסיקה , כשמן הסתם לא עברת אפילו קורסים בסיסיים במשפטים כמו חוזים, נזיקים, וחוקתית.

תמיד יפה לראות פסיכולוגים ופסיכיאטרים מתפלפלים בסעיפים הקטנים כאשר העניין נוגע לסמכויות שלהם (במיוחד בהקשרים של טיפול החולי נפש או אתיקה כללית) או לכיס שלהם (כמו כאן), אפופים בהילה משפטית שכנראה מעבירה תחושת עונג קלה בגו.

לסיכום , הבה , למצער, למען ההגינות, נדון ונתמקד איש איש בתחום מומחיותו בקנאות רומאית, כל עוד אני לא מטפל בנפש האדם (אף על פי שישבתי תקופה מסוימת גם בפקולטה לפסיכולוגיה ולסוציולוגיה באוניברסיטה).

תודה וערב טוב
רועי


 

הי רועי,

תגובתך מאתגרת ומעוררת מחשבה.

אני עצמי עסוקה בחשבונות נפש רבים לגבי מהות העזרה הטיפולית, ומי יכול לתת אותה הכי טוב (מי שלמד באקדמיה או מי שיש לו אישיות טיפולית ומיטיבה, למרות שלא למד מעולם?). נוסף לכך כמובן ערך חופש העיסוק, שהוא חיוני בכל חברה דמוקרטית. כך שאתה בהחלט מתפרץ לדלת פתוחה.

פסיכותרפיה אינה מדע, אך היא נחקרת ללא סוף, והמחקרים כן מצביעים על יעילותה הרבה בהפחתת סימפטומים, מצוקות ושיפור רווחה נפשית. (אם נייחס ערך למחקרים במדעי החברה, שנוטים להיות בעייתיים, אני יודעת). אני רוצה להאמין ששנות לימודים ופרקטיקום רבות, וארבע שנות התמחות גם הן נותנות ידע, כלים וערך מוסף.

אך הטיעון המרכזי שלי נגד מתן רשות לכל אדם לעסוק בפסיכותרפיה הוא לא ביכולת המקצועית, אלא בהיעדר פיקוח מוסדר על כללי האתיקה אצל מי שאינם בעלי מקצוע.

הנפש האנושית מאד רגישה ופגיעה, וקל מאד מאד לגרום לה נזק. חלק נרחב מהחינוך של פסיכולוגים הוא חינוך אתי ועקרון אי-גרימת נזק. יתרה מכך, ישנם מנגנוני פיקוח ואכיפה. אם לקוח מרגיש נפגע מפסיכולוג (ובודאי יש מקרים רבים כאלה) יש לו למי לפנות, יש היכן להתלונן, יש את מי לתבוע. יש גוף מפקח ומעניש.

אנשים שעוסקים בפסיכותרפיה ללא הכשרה אינם נמצאים בפיקוח כלשהו, לא חלים עליהם כללי אתיקה וממילא אין מי שמפקח, מבקר ומטיל סנקציות.

אני מזועזעת מן המצב שכן יוצא לי לפגוש לצערי לא מעט אנשים שהיו בטיפולים שונים אצל מטפלי פסיכותרפיה לכאורה, שיצאו משם בשן ועין, במצב מפורק, רגרסיבי ותלותי, וכעת אין להם למי לפנות ואין היכן להתלונן. נכון שגם פסיכולוג יכול לגרום נזק, אך לדעתי הסיכוי לכך נמוך יותר הן בגלל ההכשרה המאסיבית והן בגלל הפיקוח הצמוד וההדוק.

האם יש לך רעיון איך להתמודד עם הבעייה הזו?

לגבי הנושא הגילדאי, בהחלט נכון. אישית, אני שלמה עם מצפוני. אני גובה מחיר סביר ומתחשבת במצב הכלכלי של הלקוח, ולצד העבודה הפרטית עובדת בשכר נמוך בעמותה. אני לא מרגישה מאויימת לחלוק את פרנסתי עם אחרים, אך כן דואגת לרמת המקצועיות ולטוהר המידות. תחשוב על מנתח פלסטי שמוחה נגד התופעה המתרחבת של רופאים אחרים שמציעים ניתוחי אף כי זה שוק רווחי מאד. זו לא טענה גילדאית, אלא מהותית, לא?

ביי,

לא הכרתי את המקרה והתביעה, בשביל הגילוי הנאות אומר ש את הכותבת עב"א אני מכיר (אישית ) ומעריך את דעותיה, כישרונה , ופעילותה הציבורית וכו' , וקשה לי להתווכח עם רוב הדברים אם כי, בכנות, לא אהבתי את הפרשנות שלה הפעם לחלוטין בקריאה ראשונה, ואני חושב שהיא חרגה כאן מהקו הכללי של העמדות שלה, שלרוב די דומות לשלי ..

אישית, ושוב, זה עניין של "טעם" , אני שונא מושבע של פיקוח . ברמה האידאולוגית אני מאמין ומעדיף החלשה של מוסדות השלטון, השיטור, הרגולציה וכיו"ב ומיקסום חופש הפרט מאידך, ואני חושב שצריך את הנל רק במקרים מאד קיצוניים - בכל תחומי החיים. אבל עד כאן הקדמת מלין.

אין לי פתרונות לכל דילמה על פני האדמה, אבל יש לי עקרונות כלליים כאמור.
אני חושב שבהקשר הזה את רואה מתוך מה שקרוב לך, באופן טבעי, ומודעת מאד לשבריריות הנפשית של אנשים רבים, וזה בסדר גמור . אם נרחיב את הפרספקטיבה, ונבחן מימדים ורבדים אחרים של הקיום האנושי המודרני נמצא שיש לא מעט דרכים אחרות להנזק והשאלה היא איפה מציבים ליחיד או לאזרח את הגבולות.
נניח, לצורך המחשה שמחר נחוקק חוק פסיכותרפיה מקיף ונוקדני, ונמנה מוסד שיפקח פיקוח הדוק , מי ערב לנו שכדור השלג יעצר כאן? אולי זה יעצר בחצר האחורית של אורוול ?
היום נחוקק חוק לפסיכולוגים ומחר נתחיל לפקח על נהגי אוטובוסים ועל מהנדסי גשרים (שכל אחד מהם יכול לגרום לקטסטרופה לא קטנה עם קצת רשלנות). לצורך החידוד; תחשבי על תסריט שבו הכלכלנים יקבעו שמסוכן לתת לאזרחים מן השורה לסחור בבורסה כי הם ממוטטים את הכלכלה (מה שגורם לעלית אבטלה ופשע בקורלציה), תארי לעצמך שמחר אני לא אוכל לעבוד במסעדה כי לא למדתי מדעי המזון בפקולטה לחקלאות ואני עלול לשים יותר מדי שמן (=אוטם בשריר הלב) . אפשר למצוא עוד דוגמאות ביזאריות, אבל אם תנסי לרגע להזכר במה בעצם אתם מטפלים - בישות הכי מופשטת שכמה פסיכיאטרים מטריאליסטים לא בטוחים שהיא בכלל קיימת במתכונתה ה"פסיכותרפיסטית" , ופילוסופים מכובדים בהיסטוריה הטילו בה ספקות כבדים - כנראה שהדוגמא של הכלכלנים לא מופרכת כלכך..
אני לא יושב בדיונים על החוקה האמריקנית עכשיו אבל אם תפתחי קצת עיתונים שסוקרים לעומק חדשות חוץ תראי שגם היום יש הרבה ממה לפחד (תפתחי בעמודים של סין ,צ קוריאה וכד') , .

היום בבוקר משליך נעל על שופטת בכירה מאד הלך ל3 שנות מאסר, וזה בעיני מאסר סימבולי יותר מעוול פרטני והזיה משפטית. הוא מסמל את הדאון סייד שאת וחבריך למקצוע מתקשים לראות, את "תופעת הלוואי"

אני יותר מפחד מועדות ביקורת ואתיקה מאשר מפסיכולוג חובבני..

ויותר מזה אני מתחלחל מחברה שעסוקה ברפורמות מנהליות, כתיבת חוזים עבי כרס, תביעות ונהלים וחוקים שמסדירים חוקים שמסדירים - שמחלחלים והורסים כל חלקה טובה שפעם היה אפשר להגיע בה לפשרות והבנות בדרך של הידברות שלא כוללת ליטגציות ושמיטגציות
בקיצור, לא צריך להסדיר דברים, ותחת זאת ראוי לנהל מסע הסברה ויחצנות

הכוונה למערכת הסברתית\שיווקית שתקדם את הערכים או תגביר את האמון בציבור במה שאת מאמינה שהוא טוב ולא מזיק.

כל עוד פסיכולוגיה היא לא מדע מדויק, אלא תורה שלגיטימית ולוגית בדיוק כמו פילוסופיה או מדע הספרות או מדע היעוץ הארגוני, אין צידוק לפסול מתחרים עסקיים על בסיס "הונאה" - מפני שכדי להוכיח הונאה צריך להוכיח עוד כמה דברים בסיסיים על הדרך, שאני לא בטוח שאת יכולה.
שוב פעם , ואני חוזר להתחלה להודעה הראשיתית שלי , אני מרגיש שהפלורליזם של ימינו נמצא בדעיכה כבדה כשאנחנו מוצפים מדי בוקר בתוכניות שבהן פסיכולוג (לרוב פסיכולוגית שהשם שלה מתחיל באות ו') מדבר בידענות חורצת גורלות, עם גלישה חופשית וספונטנית להחריד בין גוף שלישי שני לראשון באופן שתקין תחבירית רק במדורי היעוץ בפסיכולוגים . בתוכניות הבוקר לא מראיינים לעיתים קרובות, באנדרסטייטמנט , פילוסוף שחוקר למשל אפיסטימולוגיה, או שאלות נקודתיות של גוף ונפש, ולא נותנים מענה לבעיות אנושיות מנקודת מבט ספרותית - למרות שכתבו כמה ספרים טובים כמה שנים לפני פרויד. אבל המודלים של התאורטיקנים של הפסיכולוגיה מושלים בכיפה, ו"תת מודע" הפך לסוג של אקסיומה רליגיוזית בקרב ההמונים, כנל "האני" שלי וההמלצה האוטומטית "הילד חייב טיפוללל " :)
אין לי בעיה כמובן עם פרויד בתור ענף עצמאי של הפילוסופיה, וגם לא עם פיאז'ה ולא עם אריקסון יונג ולקאן.
אבל ככל שהעסק הזה מתקרב למוסדות המדינה אני מרגיש לא בנוח. החל מועדות אתיקה, דרך חוק הפסיכולוגים וכלה בחוק לטיפול בחולי נפש 91 השערורייתי והבלתי חוקתי בעליל. כשאנחנו למעשה ב2010 מדברים על דת מדינה שניה הלכה למעשה, שמכילה די הרבה קריטריונים.

תארי לעצמך שעכשיו היינו מחוקקים חוקים שמגינים על האג'נדה של המודל האפלטוני של העולם, ומקימים מערכת מדינית שלמה שנשענת על הבלעדיות ועליונות שלו.
את היית זוכה בתואר של מגדת עתידות במקרה הטוב, וכולנו היינו יושבים על החוף או מול הטלויזיה מול היום - וללכת לעבודה, על דרך ההלצה , עשוי היה להתפרש כהבל מוחלט. ויש סיכוי גם שאנשים היו מאושרים בהרבה (טנטטיבית). מהיום, סטטיסטית

תראי, בחוויה האישית שלי ,לסיום הנאום, אני עדיין נעזר בשירותיה הטובים של עובדת סוציאלית קלינית כדי להתמודד עם כמה בעיות במישור האישי. אני מכיר במגבלותיה, ואין לי ציפיות בשמיים, אבל אני חושב שהייתי הולך גם לרב קהילה או לכומר אם הייתה לי כימיה טובה באותה מידה של אמונה. אני גם דתי בהשקפת עולמי, למרבה הפלא. רק שגם אני מעט קורבן של תכתיבים :)

הי רועי,

היה לי מעניין מאד לקרוא. ציידת אותי בהרבה חומר למחשבה (איזה כיף! מחשבות חדשות! הרגילות שלי כבר נמאסו עלי לגמרי!)

אגב זו שמתחילה בו' היא דוגמא מאלפת לכוח הבעייתי של פסיכולוגים (=מי שיש לו תואר שני ונרשם בפנקס הפסיכולוגים) אך אין להם התמחות כלשהי ובכל זאת פותחים קליניקה ומטפלים.

גם תגובתך ליעל בעניין אשפוז כפוי מעוררת מחשבות מטרידות על המצב בארץ.

אני שמחה לנוכחות של ועדת אתיקה בשמיים המקצועיים. קשה לדמיין שדה טיפולי ללא קוד אתי, אבל אני צריכה להתדיין בתוכי עם שיקולי הנגד שהעלית.

לבסוף, למען הסר ספק, עו"סים קליניים, בוגרי תואר שני קליני ובי"ס לפסיכותרפיה, עוברים הכשרה דומה מאד לפסיכולוגים קליניים, ומבחינתי הם שווים מקצועית לחלוטין לפסיכולוגים קלינים. צר לי על הפסיקה.

שלום רוני.

הזדמנות שלי לאמר לך תודה רבה מאוד.

מקצוען עונה בצורה חד משמעית ולא מתרגש מכאלה שמנסים להכנס לחשבון הבנק שלו.

היה מעייף קצת לקרוא הכל אבל התמקדתי בתגובות שלך וזה מה שחשוב.עיקביות.

.שוב תודה רבה.מהלב.

את אמיצה ואמיתית.(זה "מחמם").

מגי

מקרים כמו שלך, כפי שתארת בפנינו בפורום,

עוזרים לי לגבש את השקפת עולמי ולדבוק בה.

שלום.לפסיכולוגית החינוכית.

לפני שאת יוצאת בהצהרות תבדקי ותתקני את עצמך.

ותתנצלי!. כי את טעית טועה ומטעה.

ויפה מצד כל אלה המעניקים טיפולים!. השאלה איך מטופל יוצא משם?

למילים של רוני יש המון השפעה משמעות אמת ומקצועיות.


תודה.