בבקשה תקראו ותגיבו !!!!!!

יש לא מעט נשמות טובות, " סה"ר " (עמותה שמפעילה מתנדבים כדי לאשפז אנשים בכפיה במסווה של סיוע ואהבת אדם) או סתם אנשים עם כוונות טובות והרבה חוסר מודעות, שעלולים לדווח עליך כאובדנית \ מסוכנת למשטרה או לפסיכיאטר המחוזי - מה שיוביל לרוב לשלילת חירותך במחלקה הסגורה , שכוללת גם קשירות ,זריקות קשות ואלימות של צוות "טיפולי".

אני כותב את זה מתוך ניסיון אישי מר וכואב .

אני ממליץ לך אישית, שאם את מרגישה במצוקה פני לייעוץ אישי אצל מורה , יועצת בית ספר, או פסיכולוג , רופא משפחה, או משהו בסגנון, דברי עם הורים וחברים, , רצוי אם אפשר לקבל טיפול במסגרת פרטית ולא ציבורית (!) - כי בציבורית הרישומים פוגעים אח"כ בהמשך החיים (ומי שיספר לך אחרת משקר במצח נחושה ומעלים ממך מידע שאפילו לא חשבת עליו) וגם נוקטים שם יחסית ויד קשה כלפי מטופלים, נוטים יותר "להפציץ" בתרופות, ולנהוג במגמה אשפוזית כלפי אנשים שלא היו מאשפזים אצל פסיכולוג\פסיכיאטר פרטי. גם את זה אני אומר מניסיון ארוך שנים.

זכרי שבאינטרנט מסוכן להיחשף נפשית - כי נורא קל במדינת ישראל לאשפז אנשים בכפיה ,בכח, ובהשפלה, ואין הגנה מספקת של החוק על מתוייגים, שסומנו גם בגלל אמירות שלא ממש התכוונו להן ברצינות, רק מתוך רצון של המטפלים לכיסוי תחת "מקצועי" . אחרון חביב - ממילא באינטרנט אף אחד לא יסייע לך באמת כמו בטיפול פנים אל פנים אליו את מגיעה מתוך בגרות ורצון אישי מלא.


בברכה, ותרגישי טוב
נחום

תודה רבה על התגובה.
עכשיו כבר יותר טוב.

אני תומך בקבלת תמיכה ויעוץ , אני רק חושב שצריך לעשות את זה בצורה מבוקרת, מול מטפל\פסיכולוג או יועצת שאת סומכת עליהם, ולא באינטרנט בצורה שיכולה לפגוע בך מתוך אי הבנה של הקוראים שירצו "לעזור" לך דרך המשטרה\הפסיכיאטר המחוזי.

צריך לברור בקפידה מילים לפני שכותבים הודעות , ולא להגיד שמתכוונים להתאבד וכדומה אם לא ממש מתכוונים, ואם כבר כותבים אז לפחות להיות מודעים היטב להשלכות הבעייתיות בלשון המעטה שיכולות להיות (גם כשכותבים בעילום שם , למשטרה אין בעיה לאתר גולש שלדעתה נמצא במצוקה לפי כתובת המחשב) .

בקיצורף תרגישי טוב, תטפלי בעצמך, ותבקשי תמיכה וטיפול ואל תעשי שטויות :)

בהצלחה



ועוד טיפ קטן על הדרך - אם אי פעם חלילה וחס תסתבכי באשפוז כפוי או משהו בסגנון , רצוי לפנות לעמותות כמו "בזכות" או "האגודה לזכויות האזרח" כדי לקבל סיוע משפטי (חינם) מהסנגוריה הציבורית . . הרבה פעמים מניסיוני והיכרותי אנשים מתגלגלים למצבי כפייה מול המערכת בניגוד לחוק וחשוב להיות מודעים לזכויות ולסעדים שבכל זאת קיימים

שלום יעל,

עצוב לשמוע (לקרוא) את הכאב שלך, שזועק מתוך דברייך. ברור שאת חשה במצוקה ובמלכוד. את נמצאת בגיל שבו יש לחצים רבים - חברתיים, לימודיים, משפחתיים, וזה עוד בשלב שרק מתחילים להיות חלק מעולם המבוגרים והרגשות סוערים מאוד. במצבים כאלו המצוקה יכולה להוביל לתחושות של חוסר אונים וייאוש. אך אל לך להתייאש, המצוקה שלך אינה 'טמטום', אלא מצוקה וכאב ייחודיים ואישיים. את זקוקה לעזרה הן בתחום של שליטה וויסות רגשותייך, והן היכרות והבנה של שורשי המצוקה והכאב שלך. אוכל הוא תחום שאליו כאבים וקשיים נפשיים רבים מנווטים את דרכם ומתבטאים דרכו. נשמע שאת זקוקה להזנה רגשית, להקשבה ולמישהו שיהיה איתך במסע הלא פשוט שאת עוברת.
אינני יודע מתי פנית למטפלים ומדוע הרגשת שאת לא נעזרת ולא המשכת, אבל חשוב מאוד שתהיי בתוך מסגרת טיפולית שתעזור לך. את יכולה לברר מראש לגבי הניסיון וההיכרות של המטפל עם גיל ההתבגרות ועם הפרעות אכילה. זכרי שטיפול נפשי הינו תהליך שלוקח זמן.

את מוזמנת לעדכן בהתפתחויות במצבך

בהצלחה