אנונימית

שלום לך,

עצוב לקרוא את היחס שלך כלפי עצמך. נשמע שאת כועסת על עצמך ורוצה להיות אחרת. באופן פרודקסלי, כמעט תמיד כדי להיות 'אחרת' יש קודם כל לאהוב את מי שאנחנו. אני לא יודע למה את חושבת על עצמך דברים כאלו, ואיך הם נכנסו לך לראש, מי לא נתן לך לראות את עצמך באור חיובי, שמכתיבתך ודברייך אפשר כבר לחוש שמגיע לך.
אולי היית רוצה שהבחור יאהב אותך ויראה אותך באור חיובי כדי שתוכלי לקבל את עצמך. הבעיה בפתרונות כאלו היא שהם פתרונות זמניים ביותר. כדאי קודם לעבוד על האפשרות שלך לקבל את עצמך מבפנים, מתוכך, ובזכותך.
האם יש קרוב משפחה, חברה או חבר, שאיתם את יכולה לחלוק את הכאב שלך? שאת יכולה לשמוע מהם איך הם רואים אותך? שאת חשה איתם בנוח? ובטוחה? כדאי לחזק מקומות וקשרים כאלו, ולהקשיב להם.
כדאי גם לפנות לעזרה ולטיפול, שם תוכלי לבחון לעומק את הכאב שלך על עצמך, את המקורות של חוסר ההערכה שלך כלפי עצמך, ולקבל בחזרה מהמטפל את האור החיובי שאת זקוקה לו.

בהצלחה