התייעצות-הכוונה

שלום לצוות הפסיכולוגים,

הנני בחורה צעירה (אפשר לומר עוד בתחילת שנות ה-20), החלטתי לגשת לטיפול פסיכולוגי על מנת לנסות לפתוח דברים מסויימים, פחדים ולנסות להבינם לעומק. הייתי כבר ב-11 פגישות אצל הפסיכולוגית אותה אני פוקדת אחת לשבוע, העליתי בפניה את בעיותיי (קושי ביצירת קשר עם גברים-פחד גדול מכך , ופחד באופן כללי ממהלכי החיים השגרתיים-לחתונה, הריון, בחירת מקצוע וכו'). אני בשלב שאני מרגישה שאין לי כל כך מה להגיד יותר (משום שנדמה לי ש"רוקנתי" את ליבי עד התחתית) ואני מרגישה לחץ-אני מרגישה לחץ משום שהפסיכולוגית הציעה לי שנתחיל לעשות דברים-בפועל, כמו לנסות להכיר מישהו מיוזמתי-ז"א ליזום זאת, או לנסות לחשוב עם עצמי מה מעניין אותי מבחינת עיסוק לחיים (מקצוע) ואלו גרמו לחץ גדול יותר עוד מלפני שהתחלתי להיפגש איתה.

אני חשה שמרוב שאני מפחדת מהתקדמויות בחיים-אני לא מסוגלת להם, אני חשה שהפחד מדכא אותי מלעשות דברים-ולעיתים עוברות בי מחשבות שאינני בכלל מעוניינת לעשות דברים ושהמושגים "מוטיבציה" ו"אמביציה" אינם קשורים בחיי. (יש לציין שהנני בחורה סטנדרטית בסה"כ-12 שנות לימוד, שירות צבאי מלא ויפה, והנני בעבודה קבועה כבר קרוב ל-2.5 שנים).

אציין כי הפסיכולוגית אותה אני פוקדת נראית לי אישה בעלת נסיון מקצועי רב, ומצליחה להבין את מרכיבי האופי שלי, אך אותי מרתיע מאוד שהיא כבר הציעה לי להתקדם, ובעצם אני גם שואלת את עצמי "מה, לא יכולתי להגיע לבד למסקנה ולהבנה שעליי להתקדם, מה, הייתי צריכה שמישהי תכוון אותי לכך?"

עוד אני גם חשה כי יש לי פחדים מדברים מאוד קיצוניים שאני חושבת שבדרך כלל אנשים לא חושבים עליהם כמו: "משיכה לאותו מין", או "משיכה לאנשים לא רלוונטיים כמו גיס" או בעתיד "משיכה לאחד מילדיי" . שוב אציין, אני לא רואה סיבה אמיתית למחשבות קיצוניות הכתובות לעיל מאחר ואני בסה"כ אדם נורמלי מן השוורה.

אשמח לחוות דעתכם ולעצתכם.

תודה רבה,

מיכל