מרגיש אבוד

אני מרגיש שאין לי סיבה לקום בבוקר, יושב ותוהה בשביל מה אני חי בכלל, כשמגיע הערב
אני רק חושב על כך שעוד יום נגמר והכל אותו דבר, עוד יום נגמר ומחר עוד יום שהכל יהיה אותו דבר.
תחושה שמלווה אותי כבר שנים ארוכות. אני תכף בן 21 ונההגתי לומר לעצמי שפשוט אגמור עם הכל אם עדיין ארגיש כך בגיל 20, אך לצערי אני לא מסוגל לעשות
זאת.

דברים שמשפיעים וגורמים לכך הן כנראה העובדות
שאני לא אוהב את איך שאני נראה, לא את האישיות שלי ולא שום דבר שקשור אלי.
אין לי חברים, לא ידידים ואף פעם לא היה משהו הדומה לקשר עם בת
וזאת כי אני בן אדם שלא יודע ולא מסוגל לתקשר עם אנשים, ככה תמיד הייתי
וככה כנראה תמיד אהיה.

ניסיתי להגיד לעצמי שפשוט אמשיך ואשקיע בתחומים שאני מבין בהם כגון סחר במט"ח
ופיתוח אתרים על מנת להתמחק מהעולם ולחיות לבד בשקט שלי, משום שכאשר אני יושב
לבד מול המחשב, קל לי להכנס למצב אדיש בו אני שוכח מהכל ולא אכפת לי מכלום, אבל ביחד
עם זה גם באה תחושת החוסר מוטיבציה, תחושה בה לא בא לך לעשות שום דבר
למרות שאתה אומר לעצמך שצריך ומנסה להכריח את עצמך לעשות זאת.

וכרגע כשעוד נשארה לי שנה לשירות הצבאי, גם להגיע למצב שתיארתי למעלה אני לא יכול
בגלל שאני לא יכול להתחמק מאינטרקציה עם אנשים, כך כל הגעה לבסיס מדגישה
וממחישה לי עד כמה אני עלוב.

אז אני ממשיך לחיות עם ההרגשה הזאת, במצב בו אני כבר לא יכול לסבול את עצמי
ורק מייחל לכך שלא היית נולד כשמנגד אני לא מסוגל לגמור עם החיים עצם העובדה
שאני כן חי.
אני מרגיש צביעות אדירה בכך שיש אנשים אשר היו מתים לחיות חיים נורמליים ולהנות
מהם, אך לא מסוגלים לכך בגלל בעיות בריאותיות, משפמחתיות, כלכליות וכד',
ואני, בן אדם בריא שבא ממשפחה בריאה, לא מסוגל לנצל את מה שקיבלתי ולהיות שמח.

אני לא מחפש תשובות לשאלות מסויימות, אולי אני סתם צריך לפרוק את איך שאני מרגיש
כשאני כבר לא יכול להחזיק את עצמי, אבל בכל זאת אשמח לשמוע אם יש לכם עצות
כלשהן לאיך אני משיך מכאן.