בבקשה, תעזרו לי.

אני בת 18, עוד כחודשיים מתגייסת לצבא. אני בחורה יפה ובעלת נתונים לימודיים גבוהים. לכאורה, יש בי את הפוטנציאל להיות אדם מאושר ומסופק. אני זוכרת את עצמי כזאת בתקופת ילדותי, אז היו לי חברות טובות והיו לי חיי חברה מלאים.. אבל הכל הפסיק לפני כ5-6 שנים, כשהתחלתי את תהליך ההתבגרות שלי. אני והחברות שלי התפצלנו לדרכים נפרדות- זה היה תהליך הדרגתי בגלל שהן השתנו מאוד (התחילו לעשן, יצאו עם בנים גדולים מהן בשנים) אבל מאז, לא מצאתי חברות טובות אחרות. עברו עלי 6 שנים של בדידות חברתית, שהביאה למועקה גדולה ולכאב גדול- בעיקר בגלל שכל חיי ראיתי את עצמי כאדם חברותי והומני. נאלצתי להתרגל לשחות לבדי, בלי כל הלהקה.
אני מרגישה שאיבדתי כל יכולת חברתית כלשהי, אין לי מיומנויות בסיסיות של דיבור ופיתוח שיחה עם בני אדם, קשה לי ליצור אינטרקציות. ובחיי שניסיתי- אבל אנשים ממשיכים להתרחק ממני. אני לא יודעת למה! אני מנסה להבין בכל הכח מה אני עושה לא בסדר... מה הבעיה איתי? למה בכל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי מחוץ למעגל..
פעם היה לי ביטחון עצמי רב, והייתי בטוחה במעשי, בחיי, ביכולותיי. היום אני מרגישה כמו שבר כלי... אני על סף תהום, היאוש מטביע אותי. היאוש נובע ממספר דברים - גם מהמיומנויות החברתיות הלקויות שלי שאני לא מצליחה לשפר וגם מזה שאני נכשלת שוב ושוב, עוד פעם ועוד פעם...
לכל מה שניסיתי להתקבל אליו בצבא לא התקבלתי. רציתי להיות לוחמת, התאמנתי לזה שנתיים בכושר קרבי- נכשלתי בגיבוש. נכשלתי בעוד מבחנים לקראת הצבא. בכולם. עכשיו אני מתגייסת בגיוס כלל צבאי, אני מאוד חוששת מזה, זה יוצר אצלי לחץ נפשי.
בנוסף- נכשלתי כבר ב4 טסטים וכל טסט, כל כשלון, מוביל לאכזבה קשה וריקנות...
אני יודעת שהצרות שלי הן צרות עשירים, ושזה כלום לעומת צרות של אחרים, אבל זו כבר לא הנקודה ממזמן..
אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי, את האישיות שלי.. את החיים שלי. אני מרגישה שאין לי טעם לכלום יותר. אני מרגישה שאני כישלון. פשוט כישלון... אני שונאת לרחם על עצמי, אני שונאת בעצם את כל ההודעה הזאת הספוגה ברחמים עצמיים.. אבל אני לא יכולה יותר. אני פשוט לא יכולה עוד.
אני לא רואה עתיד לפני.. אלא רק המשך של החיים המגעילים שיש לי עכשיו. אני מפחדת שגם בצבא אני אמצא את עצמי לבד. רחוק מהמשפחה גם, בלי אף אחד. מה יהיה איתי?
בבקשה.. שמישהו יכתוב לי, אפילו שרק יגיד לי שהוא מבין אותי, שהוא הקשיב לי...