חייל מבקש עזרה

אחותי בקשה מצלמת ווידאו, מספר טלפונים והשגתי לה מחבר מצלמה, כמובן שהיא לא הלכה לקחת אלא אמרה לי ללכת לקחת, ולא שלחה את בעלה/הלכה לבד לקנות קלטת למצלמה.
לקחה והרסה אותה, מה אפשר לצפות? שהיא תיקח את המצלמה ותישלח לתיקון ותחזיר לי להביא לחבר שלי. אבל לא, היא הביאה לי את המצלמה הרוסה והשאירה לי את התיקון וכל מה שכרוך בכך.
כמו כן היא כל היום מתלוננת(כל הזמן אתם עושים בלאגן, לא עוזרים לי עם הבנות) או משחקת אותה ילדה טובה(אתם יודעים הייתי היום אצל דודה שלנו, הבנות שלה מביאות את הילדים שלהם לשם והולכות לסידורים, כל היום הילדים עם הסבתא ובסוף כשהם הולכים הם אפילו לא מסדרים שם, בפועל זה גם מה שהיא עושה כל היום הבנות שלה פה, ואף פעם היא לא מסדרת אחריהם).
שבוע שעבר עשינו "על האש" כי היה לי יום הולדת(כמובן שאף אחד לא התקשר לברך) אחי הגדול(32) הגיע למרות שהוא לא גר באיזור, אחותי שגרה כמה ביניינים מאיתנו לא באה, כמובן שהיא שלפה תירוץ עלוב(שלחתי את הבנות לסיבוב באוטו והם נרדמו לי, אני לא ילד קטן לא עובדים עליי, אם היית רוצה לבוא לא היית שולחת אותם לסיבוב ברכב כי זה ידוע שהם ירדמו ברכב).

אח(26)- הומו, הם הרס ממש את המשפחה, כשהוא סיפר על כך להורים אימא קיבלה התקף לב. וכמו שכבר ציינתי לא אכפת לו מאף אחד.

אח(16)- יושב כל היום בחדרו, הולך בדרכי האח ההומו, עושה כמעט כל מה שהאח ההומו אומר לו.

המקרים האחרונים:
יום א' אני יוצא לאפטר מהבסיס לאחר שבת, אני יוצא ב1 מגיע ב5(משרת בצאלים) מגיע לבית, אימא שלי מספרת שיש אצל השכנה נזילה וצריך לתקן, מרים טלפון לאינסטלטור שמגיע ובודק וכדומה.
לאחר מכן אבא מתקשר להזכיר לנו לקחת את התרופות שלו מהרופא כי נגמרו לו הכדורים(עבר ניתוב שני בגב), פניה של אימא שלי לאח בן ה16 לא מובילה לכלום כי הוא לא מגיב ובטח שלא רוצה ללכת. היא פונה אליי, אני הולך לרופא לוקח את התרופות והולך לחנות של אבא, מגיע לחנות רואה שהוא קנה את כל הדברים הכבדים- קרטונים המכילים 2 אבטיחים(כל קרטון שוקל מעל20 קילו) ובצל(מעל 15 קילו) וכשהוא התקשר בבוקר שאחים שלי יעזרו לו הם לא באו, ולכן הוא עשה את הרוב לבד.
ניגשתי והתחלתי להרים ולסדר הכל, פירקתי את כל הקרטונים מהרכב, את מה שאבא הוציא מהרכב סידרתי בתוך החנות ולא אמרתי מילה למרות שהתפוצץ לי הגב והייתי עייף מת.
הגעתי בשעה 21 לבית, הורדתי את המדים(כן עד 21 הייתי עם מדים בגלל שבקושי הייתי בבית).
ניגש לאינטרנט אבל המחשב מכובה, מפעיל ואז נאמר לי שהייתה הפסקת חשמל לפני מספר דקות, אני מפעיל את המחשב ומנסה להתחבר לאינטרנט, אבל זה לא עובד, אחי(16) יוצא מחדרו ומתחיל לצעוק עליי שניתקתי אותו מהאיטרנט, למרות שאני מנסה להסביר לו שהיתה הפסקת חשמל בזמן שאני אפילו לא הייתי בבית, ובגלל שהמחשב לא עובד אז גם המודם נפל בהפסקת החשמל ולכן אין אינטרנט אבל זה לא עזר והוא המשיך לריב ולצעוק.

בשלב הזה כבר התעצבנתי ואמרתי שכשהמחשב יעלה אני באמת אדאג שלא יהיה לו אינטרנט.
ואכן לאחר מכן כשהמחשב עלה כיביתי את המודם וזה ניתק לו את האינרטנט, הוא כהרגלו התחיל לצעוק ולבכות, דבר שעורר כעס אצל האח ההומו שהחליט לא לתת לזה לעבור והתחיל לריב איתי, ואז אימא הצטרפה והתחילה לצעוק שאני תמיד מעורר לה ריבים, ועם ילדים כמוני עדיף לא להביא ילדים. ואז אבא שומע מהומה ומגיע- כרגיל אתה עושה בעיות, נימאס ממך, איזה בן יש לי מי צריך בן כמוך, תישאר בצבא לא רוצים אותך בבית.
ואני מנסה להבין, אני לפני רבע שעה הלכתי להביא לאבא תרופות, כשהאחים לא הלכו, אני פרקתי את הרכב וסידרתי את החנות כשהאחרים ישבו וראו טלוויזיה/ שיחקו במחשב ואחריי כל זה אני הילד הלא טוב בכול הסיפור?
התעצבנתי, פירקתי את המודם ולקחתי אותו איתי לבסיס ביום שני בבוקר, כמובן שלא דיברתי עם אף אחד בבית, לא אכלתי כלום ואני לא רוצה שום טובה מהאנשים שבבית.
יום רביעי בערב חזרתי מהבסיס, אני מגיע לדלת של הבית, דופק ורואה שמגיעים לדלת אבל לא פותחים, להפך נועל חצי סיבוב ומשאירים את המפתח בתוך הדלת.
הבנתי שאחי הקטן ניגש לדלת והוא רוצה לעצבן אותי, הוצאתי סיכה מהכיס, והחלטתי לטפל בנושא, תוך שניות הפלתי את האינטרנט של הבית(קנו מודם חדש והרכיבו הכל) דרך ארוך של התשתית בביניין.
הפלתי לאחר מכן את החשמל, על מנת שגם לא תהייה לו אפשרות לראות T.V, ולאחר מכן סגרתי את המים של הבית.
אכן תוך דקות הוא ניגש לדלת כי היה לו משעמם אבל הוא לא פתח לי, ביצעתי מעקף לפעמון בית והשארתי אותו על מצב מצלצל(כל שאר הבית היה מנותק) וירדתי קומה במדרגות, הוא לא פתח לי במשך שעה, כשאימא שלי ואחותי ואחי הגיעו לבית הם דפקו אבל הוא חשב שזה אני ולא בא, ואז אחותי צעקה והוא בא לפתוח אני רצתי מהמדרגות והספקתי להגיע לפני שהוא סגר את הדלת, כבר הייתי עצבני מאוד, תפסתי נעל שהיתה ליד וזרקתי לעברו, אחי ההומו קפץ לעברי על מנת לעזור לאחי הקטן, ואימא שלי באה להפריד, אחותי צעקה שאני משוגע ושאני יפסיק.
אני רציתי לתת לו כמה מכות ללמד אותו לקח, אבל הם החזיקו אותי/ דחפו אותי לכיון השני והבריחו את האח הקטן, דחפו אותי לחדר ואז החביאו את אחי הקטן בחדר אחר ונעלו אותו.
ואז אני התחלתי לירות- צעקתי על אחי ההומו שהוא הומו ושכולם ידעו זאת(ולא רק ההורים) הוא מבחינתו התקשר למשטרה/משטרה צבאית שאני אח מכה. אימא שלי צועקת עליי בלבד, ואחותי צועקת עליי שאני לא אוהב אותה/את הבנות שלה ומה שעשיתי הפחיד אותה וכמה שאני מפגר/אדיוט טמבל והלוואי שלא היה לי אח כזה.
כמובן שאף אחד לא דאג לומר לאחי הקטן- למה לא פתחת את הדלת? מה הייתה הבעיה שלך? הוא לא אמר לך כלום, ישבו וצעקו עליי, הלכו איתי מכות וכדו'.
אחריי שיריתי(מילולית) על אחי, אחותי המשיכה לעצבן אותי ויריתי גם עליה- שהיא לא באה להיום הולדת איך היא מספרת שהיא אוהבת אותי, שהיא לא מסדרת אחריי הבנות שלה בידיוק כמו הבנות דודה שלנו,

ושהיא אוהבת אותי אבל רק עד גובה של 250 ש"ח.
וזאת משום שאני נהגתי ברכב חברה של בעלה(אין להם הוצאות דלק) כשהוצרכתי לעשות סידורים לבית, במקום לקחת את הרכב המסחרי.
והיא קיבלה בדואר לאחר מספר שבועות דוח על 250 ש"ח של חניה במקום אסור, היא לא יודעת אם זה אני או לא, כי זה היה קרוב לבית, ולכן יכול להיות שזה בעלה/היא עצמה אבל זה לא הפריעה לה להגיש לי את הדוח, ולנפנף לי בו על מנת שאני ישלם אותו. וזאת למרות שאני קניתי לה חיתולים ב1100 ש"ח וחסכתי לה בערך 600 ש"ח ולא אמרתי לה לשלם לי, וגם אם היא הייתה מביאה לי לא הייתי לוקח, כי היא אחותי ואני אוהב אותם ואני יתן להם בכיף(למרות שאני חייל שמרוויח גרושים וזו משכורת של כמה חודשים שלי).
היא ענתה לי בזה שאל תדאג- מעכשיו לא תקבל בכלל את הרכב, עניתי לה בזה שהיא לא נתנה לי את הרכב בישבילי, אלא בישביל ההורים, שאני יעשה קניות, יעזור לאבא, יקח את אבא/אימא לרופא ועוד, והזכרתי לה שכשביקשתי ממנה את הרכב על מנת לנסוע לבסיס למשהו חשוב ולחזור היא אמרה לי שהיא לא מביאה לי את הרכב למטרות האלו, ולכן אני יסע באוטובוס 4-5 שעות לכל כיון.
חשוב לציין שלאחר הדוח, היא ובעלה הביאו לי דף שהוא אני צריך לחתום כל פעם שאני מבקש מהם את הרכב, מתי הלכתי ומתי באתי(מן הסתם כדיי שאם יש דו"ח ישר יבואו ויגידו הינה אתה חתום פה תשלם את הקנס).
ועל אימא שלי צעקתי שהיא לא בסדר, היא תמיד יודעת לבוא ולצאת עליי, שכשהיא ביקשה מהאחים לעזור לה הם לא התייחסו, שאני זה שעושה לה הכל ותמיד אני זה שמאשימים אותו, אני לא קם בבוקר ועושה מה שאני רוצה אלא פועל לפי הרשימת מטלות שהיא נותנת לי בכל בוקר.
אני אישית מרגיש שאין לי כבר חיים, אני לא יוצא עם חברים שלי כי אין לי זמן מרוב העבודות, אף אחד לא עוזר לי, אני לא עושה מה שאני רוצה לעשות, והפכתי לפועל של הבית, כשכולם נהנים ונחים אני עובד לפעמים גם עד 3 בלילה וקם בבוקר כרגיל ב8 כשהם קמים ב13!
אחי הגדול(32) הגיע, הרגיע את הרוחות ואמר שהוא יטפל בכך ושאני צודק שאף אחד לא עוזר לי והכל נופל עליי, וזה לא תקין.
לא הכנסתי מכות לאחי הקטן רק בגלל שנתתי מילה לאחי הגדול, ושאני מכבד את אימא שלי שבטח לא תרצה לקחת אותו למיון.
מה אני יעשה מכאן הלאה? אני לא מדבר עם אף אחד, האחים שלי הפכו לי את החדר כשהייתי בצבא, אני לא אוכל מהאוכל שאימא שלי מביאה לי כי אני לא רוצה טובות ממנה, מאתמול לא אכלתי כלום וגם אין לי חשק לכך.
מחר אני נוסע לסגור שבת, למרות שאני לא צריך לסגור, אלא פשוט לא להיות בבית הזה שכל כך לא רוצה אותי, ומבחינתו אני רק מטרד(למרות שאני זה שקורע את התחת בישביל כולם פה, גם כשהאח ההומו והאח הקטן היו צריכים עזרה לפני שבוע עזרתי להם במשך מספר שעות).
ניסע לבסיס שבוע הבא אני אמור לחזור לאיזה אפטר, אני חושב אולי לבוא לקחת ציוד ולצאת לבית החייל ולא לחזור יותר לבית.

אשמח לקבל את חוות דעתכם בנושא, כי אני כבר מיואש.
תודה וסליחה שזה מאוד ארוך.

שלום לך

אין ספק שאתה סוחב על על ליבך מטענים של כעס מרירות, תחושת קיפוח ועד שפע רגשות שלילים. שבעיקר מזיקים לך. נשמע שאתה בא ממשפחה רוויות אלימות מילולית ביקורת וכעס.
כולכם מוציאים על כולם וכנראה בעיקר עליך את המטענים השליילים, כשאין מי שיכיל ויווסת אותם.
אינני יודעת מדוע אתה בתפקיד בו אתה נמצא במשפחה, שוב ושוב אתה עוזר למרות שאין הכרת תודה מאף אחד לאף אחד.
מרחק מהמשפחה הוא לא רעיון רע כל כך, אבל הכי כדאי שתבקש מישהו לשוחח איתו בצבא, כדי שתהיה לך אוזן קשובה, אמפטית ומבינה, מה שאולילא היה לך אף פעם. כך תוכל לפרוק את אשר על ליבך וגם לעבד את הכעסים והביקורת שיש גם לך.

בהצלחה!!