הפנמה

לורה, שאלתך קצרה ולא ברורה מספיק. נסי להרחיב ואולי אבין למה את מתכוונת.

יכול להיות שאנשים מתכוונים לכך שאת "מופנמת", כלומר מכונסת בתוך עצמך ושומרת את רגשותייך בפנים. אולי בגלל זה כתבת לנו כל כך קצר ומהוסס..

תני לעצמך להיפתח ולבוא יותר לידי ביטוי, גם כאן וגם בכלל (-:

שלום
אני התכוונתי לזה שאני מפנימה ומחקה אנשים לדוגמא אם אני מדברת עם בנאדם בדיכאון או איפוכונדר אני מפנימה או מנסה להרגיש כמוהו ולפחד ולסבול .
השאלה למה אני עושה את זה
וכן אני קצת מופנמת לא מדברת הרבה וסובלת בשקט.

הי לורה,

עדין לא ממש הבנתי מי את ומה מטריד אותך.

מהמעט שכתבת אני שומעת שאת בחורה מאד רגישה ועדינה, שנוטה לקחת ללב, להזדהות עם מצוקה של אנשים, ולעיתים נוטה להיות מושפעת מאד מסובבייך.

אני באמת לא יכולה לדעת מדוע את כזו, ומה גורם לך להתנהג כפי שאת מתארת.

אם את סובלת, מרגישה עצורה או לא יודעת מי את באמת, כדאי לך לפנות לטיפול. מטפלת שתכיר אותך על בסיס שיחות עמוקות תוכל טוב ממני להבהיר לך מה עובר עלייך ולחזק אותך.

כל טוב

תודה רבה , רוני
רציתי לשאול אם בנאדם חי ע"פ דעות אחרים בטיפול הוא לומד להכיר את עצמו טוב
באמת יש דבר כזה אתה עצמך?

לי יש / הייתה בעייה דומה, גם אני "מחקה" אנשים, כשאני נמצאת עם מישהו יש לי נטייה להתאים את עצמי אליו/ה לגמרי ואפילו לחקות אותו, ולפעמים אני מחקה כל מיני התנהגויות של אנשים גם שלא נמצאים איתי, וגם אניי מושפעת מאוד ממה שאומרים לי, יכולה להתפרק לגמרי מכל שטות, אפשר לומר שאני קצת כמו זיקית, משנה את הצבע לפי הסביבה.. מהניסיון שלי (אחרי שנתיים וחצי של פגישות עם פסיכולוג קליני), זה רק סימפטום, באופן כללי אפשר לומר שזו בעייה ברציפות של "העצמי", פעמים רבות זה קשור גם לילדות ולהורים לקשר עם האם (בעיקר אם היא הייתה "אמא רעה דיה")

תודה זה מעניין מה שאת אומרת
לי יש אמא טובה רק מאוד שתלטנית ושלא תיפקדה כאמא
הטיפול עוזר לך?

אם זה מעניין אותך , מה שהיא כתבה , אולי גם הספר "משחק ומציאות" , יכול לעניין אותך .

היי,
לפי התיאור, נשמע שגם לך (כמו לי) היה לא פשוט לגדול ולפתח אישיות חזקה ועצמאית.
כמו שכתבתי, הטיפול עוזר, אך זה תהליך די ארוך ואצלי לפחות זה היה קשה ומציף , ובנוסף נוצרה תלות שהיה לי קשה להתמודד איתה ועוד... אבל זה שווה אם רוצים שינוי..

בברכה ובהצלחה.

א'

אחרי שנתיים אצל פסיכולוג זה עבר לך?ההפנמה?

לא השתנתי עד כדי כך, אבל חל שיפור משמעותי ואני קצת יותר בטוחה בעצמי.
הטיפול עדין לא הסתיים וכמו שכתבתי לך בהודעה הקודמת לפני ששמתי לב להודעה הזאת, זה תהליך, לי זה מרגיש לפעמים כמו לקחת "את הגלולה הכחולה" בסרט מטריקס (אם את מכירה) ולצאת למסע מרתק אך גם כואב לגילוי האמת/המציאות האישית, או כמו עליזה בארץ הפלאות,

מה זה אומר הגלולה הכחולה ועליזה בארץ הפלאות מה ככה זה בפנים?

הכוונה שלי שמההתנסות הזו את לא יוצאת כמו שנכנסת .
מלבד זה אני חוזרת על מה שכתבתי לך קודם - לפי התיאור שלך את אמא שלך לא היה לך פשוט בכלל וזה בלשון המעטה, כשכתבתי "אמא רעה דיה" לא התכוונתי לרוע לב, יש הגדרה מקצועית כזו ל"אמא טובה דיה" של פסיכואנליטיקאי ידוע בשם ויניקוט, הכוונה לאם מתפקדת שמספקת לילד את צרכיו הפיזיים והרגשיים, אני לקחתי בהשאלה את הביטוי והפכתי אותו.
כשאמא מתפקדת בצורה "טובה דיה" התינוק והילד מתפתח ומפתח "עצמי" יציב בעל נוכחות, ביטחון והכרה פנימית בערך שלו וכו'.

אני ניפגשת עם פסיכולוגית אז היא בעצם אמא שלי?
את אוהבת את עצמך יותר אחרי הטיפול או לפני?

המטפלת לא אמא שלך באופן קונקרטי, אפשר לומר שהיא כן קצת אמא שלך באופן סמלי,
זה יכול להיות גם מטפל גבר דרך אגב.
אני חושבת שבאופן כללי רצוי שבעקבות הקשר "הכמו הורי" הטוב האדם יאהב את עצמו.

אצלי זה עדין לא קרה. אבל אני יותר מבינה את עצמי, או איך נהייתי בהרגשה שלי כזאת חייזרית. .בנתיים זה לא עוזר לעניין של האהבה, וזו באמת נקודה מטרידה, טיפול בגישה דינאמית יכול להיות ארוך (וקשה) כשמדובר בהפרעות שהמקור שלהן בילדות המאוד מוקדמת או לפני כן.
לי מאוד קשה כל העניין הזה של החזרה לילדות ולכל הדברים הקשים שקרו כשהייתי ילדה, אני מנסה להימנע מזה, ובכל זאת זה כל הזמן עולה איכשהו מחדש, וזה קשה.