עזרה דחופהההה לאמי!!

שלום לך,

מהמעט שכתבת נשמע שאמא במצוקה נפשית קשה וכנראה במצב של דכאון.

אני שומעת שבנוסף לסבל הנפשי, היא גם מרגישה אשמה על מצבה הקשה למרות שלכאורה "הכל בסדר".

חשוב לדעת שדכאון לא תמיד נובע מנסיבות חיצוניות. לעיתים הוא תוצאה של תהליך נפשי פנימי קשה, ולפעמים הוא תוצאה של שיבוש ביוכימי במערכת העצבים. כך או כך, האהבה והתמיכה שלך ושל שאר בני המשפחה, לצד הבנה ולגיטימציה לקושי שפוקד אותה כעת, הם יקרים מפז.

במצב כזה רצוי מאד לשלב הערכה פסיכיאטרית עם טיפול נפשי. ישנם פסיכיאטרים רבים שלצד הטיפול התרופתי נותנים גם פסיכותרפיה (טיפול נפשי בשיחות). אפשרות אחרת היא לשלב טיפול תרופתי אצל פסיכיאטר עם שיחות אצל פסיכולוג.

משמעות ההליכה לפסיכיאטר היא אך ורק צעד בריא, שקול ונכון לקראת שיפור במצב, ואין לה השלכות שליליות. מכיון שלתרופות נוגדות דכאון לוקח כחודש להתחיל להשפיע, כדאי להזדרז לקבוע פגישה עוד היום.

אפשר לקבל את הטיפול באופן פרטי, דרך קופת החולים או דרך מרפאה לבריאות הנפש. לצערי איננו יכולים לתת כאן המלצות. הנחי את אמא לראות אם יש לה "כימיה" ואמון עם המטפלים, וללכת עם תחושת ליבה.

תודה רבה אני אקבע לה פגישה עוד היום,
בנוסף אנחנו האחים מנסים לעזור לה בזה שאנחנו נוסעים אל ההורים יותר ,
יש לציין - אנחנו 5 אחים ואחיות 3 מאיתנו גרות במרכז וההורים בבית עם 2 אחיותי הקטנות
אמי לקחה שבוע חופש ובאה אלינו למרכז להיות איתנו ובעיקר עם הנכדים שימלאו לה את הזמן וימלאו אותה אושר.
אנחנו נדאג בשבוע הקרוב שהיא אצלנו להעסיק אותה במגוון טיולים ושלא יהיה לה רגע לנחות ולהיכנס למחשבות,
בנוסף אנו עושים סבב שישבת בדרום שלא תרגיש לבד שנמלא את החלל..
אבל הדאגה שלי מה יהיה אחרי השבוע הזה שהיא תחזור הביתה לשגרה..
האם זה נכון להעסיק אותה כל השבוע אצלנו?
אם יש לך טיפים נוספים לתת לנו שיוכלו לעזור לה מעבר לטיפול זה יעזור לנו מאוד..
האם אנו פועלים נכון..
אני גם דואגת לדבר איתה יום יום כמה פעמיים ביום ולנסות לשמח אותה ולא לדבר על הדיכאון אלא אם אני מוצאת אותה בבכי הסטרי.. אנו דואגים גם לחזור ולומר לה שהכל בסדר עם כולם כולם בריאים יש לך נכדים מקסימים אז למה את בוכה הכל בסדר את צריכה להגיד תודה כל יום ולא ההפך....

תודה מראש.

שלום לך,

מאד התרגשתי לקרוא את התאור שלך. ההתגייסות המשפחתית, העזרה ההדדית, החום והאהבה הם למופת. אני מאחלת לך חיי משפחה מלוכדים ומאושרים כפי שאת מעניקה במסירותך הרבה.

קשה לי לייעץ ברמה ספציפית, כי לכל משפחה יש את הדינמיקה הפנימית שלה, ולכל אדם השרוי בדכאון יש את הדרך האישית שלו להיתמך ולהעזר.

אני ממליצה מאד לבקש ייעוץ מהמטפל. על פי התכנים המעסיקים את אמא, הוא יוכל לייעץ לכם כיצד לעזור.

אני מתרשמת שתזדקקו להכוונה כיצד לעזור לאמא לחזור בהדרגה לתפקוד עצמאי ותקין, ולהימנע מפיתוח תלות בך ובאחייך. התמיכה המאסיבית היא נפלאה, אך לצידה יש להיזהר מתלות ולעודד חזרה הדרגתית לתפקוד עצמאי.

כמו כן אתם זקוקים להכוונה כיצד לשמור על האיזון הדק בין עידוד ("הכל בסדר.. יש לך נכדים מקסימים.." וכיוב') לבין מתן לגיטימציה לדכאון הפוקד אותה ("מותר לך להיות עצובה.. לא חייבת להיות סיבה.. הרבה אנשים סובלים מתקופה של דכאון במהלך החיים").

לא ציינת מה חלקו של אביך בתמונה. כנראה שיש גם צורך להחזיר את מרכז משקל התמיכה אל הקשר ביניהם. אולי תתאים אפילו התערבות זוגית.

בהצלחה ורפואה שלמה!