בעיה ריגשית

שלום חיים,

ראשית התנצלותי על כך שפנייתך הראשונה לא נענתה.

מתאורך עולה תמונה של פער גדול מאד בין תפקודך מחוץ לבית לעומת תפקודך כאשר אתה חי בבית ההורים. במילה תפקוד אני כוללת עולם ומלואו: בטחון עצמי, מצב רוח, התאקלמות חברתית, יכולת לימודית ותעסוקתית.

בית ההורים אמור להיות "כן השיגור" לחיים טובים. בית ההורים אמור לתת מטען של חינוך, ערכים, ביטחון ואמונה. כאשר הילד גדל עם השגחה וחינוך טובים, הוא מצוייד לצאת את בית הוריו אל העולם הגדול ולמצוא את מקומו.

אתה מציין כי סבלת מילדות של חסך וקושי. נראה כי אתה לא קיבלת צידה לדרך שכזו, וכי קשה לך להמשיך בדרכך העצמאית, בלי לשוב ולהישען על ההורים, שמאכזבים כל פעם מחדש.

אולי התקווה למצוא תיקון ומילוי של החסכים מושכת אותך כמו מגנט שוב ושוב אל בית ההורים, אך גם יוצרת קיבעון למצב של תלות ורגרסיה.

כאשר אתה מצליח להתגבר על המשיכה הזו, אתה מצליח ליצור ניפרדות, לגלות את כוחותייך הפנימיים ולממש את הפוטנציאל הטמון בך. כאשר אתה לא מצליח, כאילו נוזלים ממך כל היכולות והכוחות שאספת.

אילו היית בראשית שנות העשרים לחייך, הייתי מאמינה בכוחם הטבעי של החיים לשפר את המצב ולעזור לך להתפתח ולהיפרד. לגילך, 33-34 המצב שאתה מתאר כבר איננו טבעי, ורצוי מאד להעריכו באמצעות עין מקצועית.

אני מייעצת לך לפנות לטיפול נפשי, קודם כל לשם איבחון מצבך הנפשי, החברתי, התעסוקתי והמשפחתי, ובהמשך לשם התנעת תהליך שיעזור לך להיפרד מבית ההורים, להתאבל על מה שכבר לא תוכל לקבל מהם, ולמצוא את הכוחות והמצפן הפנימיים שלך שיכוונו אותך בחייך.

בהצלחה

רציתי לדעת עוד משהו קטן, האם ואני מאמין שאני כזה, האם רגישות יתר או גבוהה יכולים להוות גורם עיקרי לאור הנסיבות שהעלייתי לפנייך?

שלום אבי,

אתה מתאר מצב לא פשוט, שבו אתה כבר כשנתיים מתקשה לתפקד בכל הגזרות - מקצועית, חברתית, זוגית וכן הלאה. הקושי שאתה מתאר הוא של הימנעות - אתה לא יוצא ובעצם לא מנסה. התנהגות הימנעותית קשורה לחרדה, אך נראה כי אינך יודע מהו מקור החרדה.
נראה שכל עוד היית במסגרת והיה ברור לך מה אתה צריך לעשות תפקדת היטב, אך כאשר אין מסגרת אתה מתקשה לתפקד ולכוון את צעדיך.
לאור התיאור שלך ולאור העובדה שהמצב נמשך כבר כשנתיים אני ממליץ לך ללכת לטיפול. נראה כי אתה זקוק לתהליך טיפולי שבו תוכל לקבל את התמיכה שחסרה לך, וכן לברר את המקורות של החרדה וההימנעות שלך.

בהצלחה

הודעתי נכתבה לפני שהופיעו אצלי ההודעות של רוני ושלך.

כול מה שכתבת עד עכשיו , מאוד עזר לאנשים .
ובמיוחד שכתבת לי תשובה
אני ממש הרגשתי בתשובה שלך, שאתה פגעת בול . ממש הבנת אותי , והצלחת לעזור לי במעט מילים, אבל כול מילה שווה זהב .
אז מה אם הוספת את דעתך, בנוסף לדעתה של רוני?
שתיכם , ובעצם שלושתכם מדהימים בעיניי .
באמת! ככה לעזור לאנשים בהתנדבות .
זה ממש לא מובן מאיליו . אני כתבתי בפורום בלימודים , שבו משתתפים גם פסיכולוגים קליניים , והיתיי במצוקה ע. נ. ק..י.ת , כתבתי שאני רוצה למות , שרע לי וכו .....
אתה חושב שמישהו ענה לי? שמישהו נענה לי , ושאל אותי , סליחה גיברת , אומנם זה לא הפורום המתאים, אבל איך אוכל לעזור לך , ניראה שאת במוצוקה .
מאותו הרגע, אני הפסקתי ללמוד לתואר , כי הבנתי, שיש פסיכולוגים שרק כסף מעניין אותם .
ושלושתכם כול כך לא כמוהם !!!!!!!!
כול הכבוד על ההשקעה שלכם , לענות תשובות בהתנדבות , יום אחרי יום.
ולהמשיך בזה , גם אם לפעמים באים אלכם בטענות..
מילה אחת יש לי לומר , וזה
שאפו

אין שום בעיה עם הוספת דעות, ואני בטוח שזה לא הפריע לרוני.
רציתי רק להבהיר שהתשובה נכתבה מבלי לקרוא או להתייחס לתגובות הנוספות, כי פשוט לא ראיתי אותן.

יום טוב
ושבוע נעים