תקופה שונה

שלום לך,

את בטח יודעת שגיל ההתבגרות הוא גיל של סערת נפש, והרבה רגשות חזקים ומבלבלים. החברה שלך כנראה מתחילה להרגיש את סערת הגיל, והיא שואלת את עצמה הרבה שאלות על עצמה, על המשפחה שלה ועל מקומה בחברה. באופן טבעי היא נהיית יותר רגישה ופגיעה.

בכי הוא דבר בריא, שמאפשר שחרור ופורקן, ומשדר לאחרים מצוקה. טוב לבכות כשצריך. עם זאת, נראה שהחברה שלך כבר ממש סובלת וצריכה עזרה.

קודם כל טוב שיש לה חברה טובה ונאמנה כמוך. חברה שמקבלת אותה כמו שהיא, בסבלנות ואהבה, חברה שרוצה להקשיב ורוצה לעזור, ולפעמים יכולה לנסות להחזיר לפרופורציה או לאמר מילים טובות.

כחברה את יכולה לפנות להוריה ולהאיר את עיניהם לכך שביתם לא כתמול שלשום. אחריות ההורים לראות מה קורה, ולעזור. אם ההורים יכוונו לשם, חברתך בודאי תסכים להעזר בטיפול כלשהו.

בהצלחה

בקשר לאותו עניין.. איך אני יכולה להרגיע אותה? כאילו היא בעיקר אומרת שלה בעצמה אין מושג למה היא בוכה.. להגיד לה שזה נורמלי? שמה? שתנסה לא לחשוב על זה, שתנסה להתעלם מההרגשה שלה ותגיד לעצמה שכל הדברים האלה לא נכונים ושכן אוהבים אותה ושכן אכפת ממנה? כאילו מה אני יכולה להגיד לה כדי שתרגיש טוב יותר?

כן בדיוק, תגידי לה את כל הדברים האלה, וכל הדברים האחרים שנראים לך רגישים ומתאימים (אני רואה שיש לך אינטואיציה של פסיכולוגית..), ובעיקר תאמרי ותשדרי לה שהיא לא לבד.

אם החברה שלך במצוקה נפשית או בדכאון, עזרתך היקרה לא תספיק. חשוב לדבר עם ההורים, זה יאיר להם את המצב ויזרז אותם לפעולה טובה.

עזרת לי מאוד