המשך לתיאוריה

אומרים שיש בסכיזופרניה פגיעה קשה מאוד באישיות.

אז אני שואל את עצמי איך דבר כמו אהבה יכולה ללכת לאיבוד במיוחד שמדובר באהבה חזקה או יותר נכון תשוקה,התשובה שאני עונה לעצמי היא שאם ה"אהבה" שלנו היא בגדר תשוקה או אהבה שלא מומשה אז התוצאה תהיה פגיעה קשה באזור הזה באישיות או בעצם מחיקה של אותו אזור באישיות.

זה אגב מה שקרה לי, לי הייתה תשוקה עצומה לדבר הזה שנקרא כדורגל אפילו בהיותי בפסיכוזה הייתי אחד הטובים בשכבה שלי ותמיד לפני המשחק בחרו אותי ראשון בקיצור הייתי ממש טוב, אפילו רציתי לשחק באופו מקצועני מגיל צעיר מאוד ואבא שלי לא אישר לי ויותר מזה אני עזבתי את הלימודים בכיתה י"ב בגלל שאבא שלי הבטיח שיתן ובסוף לא נתן זה היה איזהו סוג של מרדנות משולבת בין המחלה עצמה לגיל ההתבגרות.

כולנו מכירים את ג'ון נאש הגאון המתמטי שבעצם היווה את הסטיגמה שיש גבול דק בין גאונות לטירוף , הוא היה גם חולה סכיזופרניה וההבדל ביני לבינו מבחינת האהבה, כל אחד בנפרד - היה שג'ון נאש עסק באותו תחום במתמטיקה והתקדם בה בצורה מדהימה ואפילו זכה בפרס נובל , בקיצור התשוקה שלו מומשה בניגוד לשלי ולכן הפגיעה שלו באישיות באותו אזור הייתה פגיעה מינימלית ביותר ביחס לאחד שלא עסק בתחום כמוני.

אני חושב שבהמשך לתיאוריה נוצר עם המחלה בלבול בין המודע ללא מודע ולכן אותה אישיות נמחקת כמו סערת טורנדו שבה נהרס כל דבר שהיא פוגשת ככה קורה לנו חולי הנפש נוצרת סערה במוח והדברים הרוחניים האלה שבסופו של דבר נמצאים במוח פשוט הולכים לאיבוד וככה נמחקת האישיות.