סיטואציה לא פשוטה-עזרה

הי שי
נראה שקשה לך להבין כרגע את ה"ראש" של חברתך ואולי גם לה לא קל להחליט - עובדה שהיא שינתה דעתה

מה שאני מציעה לך זה לקבל את החלטותך שלך ולהשאיר בידיה את אלה שלה. מותר לך כמובן לחוות דעה, אבל אלה החיים שלה.

האם חשבת עליה במונחים של ילדים משותפים? זה אולי מדגיש את ההסתכלות שלך עליה כאם. אם לא, תן לה להיות בת זוגך - זה די והותר.

נסיעה באמת מסכנת את הקשר אך אין לדעת מה ילד יום...

בהצלחה

סיגל לוי

קח בחשבון שזו יכולה להיות נקודת מבחן לקשר ביניכם,
אם הקריירה כל כך חשובה לשניכם, אז אולי גם הזוגיות ביניכם פחות חשובה,
אין מה לעשות, לטנגו צריך שניים ומישהו צריך לוותר.

תשבו, תדברו תראו מה יותר חשוב, הקשר או הקריירה,
תמיד אפשר להגיע לפתרונות יפים אם רק מדברים.

בכל מקרה, תן לה לעשות את החושבים שלה בקשר לילד ואל תכפה עליה לפעול באופן ששניכם תצטערו עליו...

אומרת את זה ככה אבל לא תפסיד כלום אם תעזוב אותה.
מה שווה בן אדם שמוכן לעזוב את הילד שלו בשביל גבר?
אתה אישית נשמע לי בחור חכם כי הנה אתה לא מבין איך היא מוכנה לעזוב את הבן שלה בשביל גבר.
אני אומרת את זה כי היא אישה ואישה מגדלת בתוכה את הילד 9 חודשים זה דם מדמה בשר מבשרה אז לוותר על דבר כזה בשביל גבר או לא משנה נניח שהיא לסבית והיא עוזבת את הילד למען אישה זה לא שווה את זה והיא ממש הורסת את הילד.....ואחכ לילד יש בעיות פסיכולוגיות.
לא נשמע שהילדה הקטנה שאתה מסתובב איתה יודעת מה היא רוצה מהחיים שלה ובכלל לא בשלה לחיים
שים לה חיתולים ומוצץ ושתבל עם ההורים שלה בעגלת תינוק.
יותר מזה אין לי מה להגיד.

איככסססס גועל נפש. בהזדמנות הראשונה היא גם תבגוד בך. נשמעת אגוצנטרית למדי.

ראשית תודה על התגובות,תודה רבה.
לי ולבת זוגתי היו שיחות רבות בנושא,ההחלטה כרגע מצידה היא שהיא רוצה לחלוק את רוב זמנה עימי בחו"ל ותגיע לארץ לביקור של 4-7 ימים אחת לחודש.(לא יכול לומר שנוח לי עם הדבר ומהסיבה הברורה שקשה לי להבין כיצד שזה כך ולא הפוך,שכן זה אולי מחמיא לי אבל לא הגיוני לי)
לצורך העניין התחלנו לתכנן איך וכיצד הכל יתנהל ומטבע הדברים עולות שאלות ובעיות.
התברר לי שהיא מבחינתה רואה את הדבר בצורה הבאה:בעצם היא לא תוכל לעסוק במקצועה,אלה אם כן תעשה התמחות המתאימה למדינה ותאפשר לה לקבל רישיון שם,מה שבעצם אומר-שנתיים לערך.מה שאומר לפי דבריה שהנטל הכלכלי מוטל עלי(היא אומרת מפורשות),לי אין כל כך בעיה עם העניין הכספי גרידא,לא הכסף מעניין אותי(ברוך השם אני יכול לעמוד בזה)הגישה בעייתית עבורי.
לשאלתי מה עם עבודה בתחום שלה תוך כדי התמחות (בשכר),היא שללה שכן היא לא מתכוונת לעבוד בתחומה בשביל "גרושים".
מעבר לכך לפני כשבועיים זוגתי העלתה את הנושא הבא:שכן יכול הרי לכל אחד מאיתנו לקרות אסון,זה יכול לקרות,ומה יהיה על הבית שלה והכספים שלה?(מחשבה נכונה בגדול),הצעתי לה להוועץ בעו"ד,וכך היהץ
עו"ד ייעץ לה להכין צוואה(צוואה אפשר לשנות כל עוד הינך בחיים,אם דברים קורים ומשתנים במשך הזמן).
היא מעוניינת שכל רכושה יהיה שייך לבנה כמובן אם וכאשר ומעוניינת שיהיה אפוטרופוס לכך עד היותו של הבן בן 18(מחשבה נפלאה).
מכיוון שעם הוריה היא במערכת יחסים עכורה (משהו שקרה במהלך הליכי הגירושין שלה,אין לי מושג מה קרה שם,היא לא רוצה לדבר על זה)והם בעצם קירבת הדם היחידה שלה,היא החליטה שאיזה חברת ילדות שלה שחיה היום בלונדון מזה 20 שנה(נפגשות פעם פעמיים בשנה)תיהיה.
עכשיו איפה קצת מפריע לי פה העניין.
זוגתי 7 פעמים ביום אומרת בפה מלא שאני האדם הכי יקר והכי קרוב אליה,שהיא סומכת עלי בעיניים עצומות,שאף אדם מעולם כל שנות חיה לא עמד לצידה ועזר ותמך בה כמוני(אפילו לא הוריה).
ומכיוון שצוואה זה דבר הרי שניתן לשנות בכל רגע נתון כל עוד אדם בחיים,ומכיוון שגם כך היורש היחיד שלה הוא בנה וכך צריך להיות ולא אחרת,שאלתי את עצמי:אם היא כל כך סומכת עלי,ובוטחת בי ואפילו מוכנה לעזוב איתי לחו"ל דבר שיבוא בחשבון לא פשוט על בנה היחיד,והיא בעצם סומכת על זה שאני יפרנס אותה לפחות בשנתיים הקרובות וגם אדאג לכל נסיעותיה לבקר את בנה ובנה אותה בחו"ל(כן גם זה דובר והסכמתי),איך זה שאני בכלל לא אופציה להיות האחראי על קיום צוואתה,הרי אני לא היורש שם,ולא שאני צריך מזה משהו,כל העניין הוא סמלי יותר,שהרי אם מסיבה כל שהיא זה לא ילך ביננו בשלב מסויים,היא בו ברגע תוכל לשנות את צוואתה הרי.
שאלתי אותה לגבי העניין,היא ענתה שהיא לא רוצה לדבר על זה.
האם אני פשוט חושב לא נכון?או מה?