מחשבה על התאבדות

הי מיכאלה,

אנחנו חיים בחברה רב-תרבותית, שסועה ומסוכסכת, עם פערים וקונפליקטים בין קבוצות רבות.

למרבה הצער המקרה שאת מתארת הוא כלל לא חריג, אלא נפוץ מאד ואופייני לאנשים רבים שנופלים "בין הכסאות", בין עולמות, בין נאמנויות, בין השתייכויות, בין זהויות. אני שומעת סיפורים דומים אצל אנשים המצויים, לכודים, באזור ביניים בין עולם דתי לחילוני, בין מהגרים וילידי הארץ, מזרחיים ואשכנזים, שמרנים וליברליים. ככל שהסנקציות והמחירים במעבר בין העולמות כבדים יותר, כך הקרע הפנימי גדול יותר.

מזלו של ידידך שיש לו אותך, נפש אחת שמבינה לליבו, לא שופטת אותו ולא אומרת לו מה לעשות ולאן להשתייך, אלא מלווה אותו במסע הזהות הפרטי שלו, ובסבל הכמוס שלו. תאמיני לי, שבטיפול הוא היה מוצא משהו לא מאד שונה.

המשיכי להיות ידידת אמת, ללוות אותו בכל השאלות הקשות, ומעולמך שלך נסי להדגים לו סיבות מספיק טובות לחות ולשמוח בחלקו. המוות הוא פתרון סופי ובלתי הפיך, אני בטוחה שישנן פשרות שהוא יוכל לחיות איתן, ולחוות איכות חיים טובה. חשוב שתעזרי לו לקבל את המוצא שלו, להיות גאה בו, ולא להתבייש בו, ועם זאת לחתור להשתלב בחברה מודרנית ליברלית אם זה מה שנכון לו.

ובואו ניבנה כולנו חברה יותר סובלנית, מקבלת, לא נלחמת ולא משתלטת. בואו נהנה מהשוני והמגוון. בואו נלמד לחיות ולתת לחיות.

כל טוב

תודה רבה לך. אמרתי לו שמחר ארצה לפגוש אותו ולדבר על המחשבה שחלפה במוחו, הוא אמר לי שעכשיו הוא בסדר שזה הולך ובא. אמרתי לו שאהייה טיפשה בכדי להאמין לו ושחייבים לדבר על כך.
ברשותך אעדכן בהמשך אם יהיו דבריםשלא אוכל לתת להם מענה.
ושוב תודה!