דיכאון קשה כתוצאה ממצב בריאותי

זה הכניס אותי למצב נפשי קשה , דיכאון חמור , ייאוש , תסכול , חוסר אימון באנשים ובמיוחד בצוות הרופאי ... "החיים שלי הפכו 180 דרגות , לא יודעת מה לעשות ,מרגישה שהכל מולי מזויף ואינו אמיתי .
הולכת לב"ח לא בכוחי אלא כשמתעלפת ומעבירים אותי באמבולנס , ושמתעוררת מתחילים הוויכוחים ביני לבין הצוות הרופאי המתסכל שאין להם הסבר ממה נגרמה האנמיה ... וולא מאושפזת 2-3 ימים ומשוחררת ללא כל הסבר הגיוני ...מסתובבת בין 3 בתי חולים – אולי אחד ייתן לי תשבוה לשאלתי ובעייתי ואין תשובה...
הבעיה היא בבית שכל הזמן שוכבת במיטה של הורי (מפחדים עלי שאתעלף או אפול או...) רק קמה לשירותים וזיהו , לא זזה מהמטה בכלל , בקושי מוציאה מילה מפי , אין לי תיאבון ירדתי הרבה במשקלי ועכשיו נמצאת בתת משקל 37ק"ג ,בקושי שמחליפה בגדי ומקלחת כל שבוע ואפילו יותר , מזניחה את עצמי הרבה ...
קנו טלוויזיה לחדר הוריי וכל משעשיתי שמתי בד על העיניים כדי לא לראות וסתימות אוזניים כדי לא לשמוע – ממש מתנתקת מהעולם האכזר הזה .
הביאו לי מחשב נייד שמחובר לאינטרנט למרות שיש לי מחשב בחדרי , אבל בקושי שפותחת אותו וגולשת בו ...

את האמת , זאת לא החיים שציפיתי לה , לא יכולה להתמודד בה , ממש קשה לי ולכן ניסיתי כמה פעמיים לשים קיץ לחיי ולא הצלחתי שלצערי מצליחים להציל אותי בדקה ה-90 . שנאלצתי להתאשפז בטיפול נמרץ כמה ימים בכל פעם ואח"כ במחלקה פנימית ... למשל פעם הזרקתי אינסולין שהגיע הגלוגוז רק ל- 9 ובקושי הצילו אותי , ופעם אחרת הזרקתי חומרים מזוהמים בווריד דרך הפייק ליין שהגיע החום ל 41 מעלות וסבלת מבקטרימיה (זיהום בדם) שאושפזתי חודש בב"ח , וכמובן חוץ משתיית בקבוקי תרופות נרקוטיות והזרקת זריקות כמו אסיוול ווולטרין – שלא הצליחו לנקות הקיבה בשטיפה כי זה היה נוזלי וזריקות ...ועוד ועוד ניסיונות רבות לא מוצלחות שהרופאים בסוף הצליחו לאבחן שאני סובלת ממיכה אוזן (בזה הם צודקים 100% ) ... ובנתיים מחפשת דרך נוספת – קניתי ספרים פסיכולוגים כדי לחפש איזשהי דרך , גולשת באינטרנט ומחפשת ... תמיד מחפשת ומחפשת ... לא יכולה לחיות כך , זה נורה קשה לחיות עם מחלה ללא אבחנה וסיבה ...
נכון שאני עברתי בילדות (בגיל 4) טראומה קשה – כוויה 50% מגופי אבל התמודדתי עם זה והצלחתי לצאת לחיים , כי היו אבחנות , הרופאים מסברים כל פעולה ופעולה , הסיבוכים והסיכונים לפני ההצלחות , הכל היה מובן , חייה עם אמת
ולכן למדתי בביתי הספר וסיימתי תיכון בהצטיינות , למדתי נהיגה , וגם כן למדתי באונ' 3 שנים שהפסקתי רק בגלל האנימיה למרות שהציונים שלי היו מצוינים ...
איני יכולה לחיות כך עם בעיה ללא פתרון , איני יכולה לחיות רק עם מנות דם ללא כל סיבה ידועה , זה מאוד מתסכל אותי ומכניס אותי לדיכאון עמוק
לא יודעת מה לעשות ?!
בחצי השנה האחרונה המשפחה בקשה ממני ללכת לטיול פסיכיאטרי – הסכמתי בקלי קלות – לא בגלל שמאמינה בטיפול אלא לא רוצה להתנגד למשפחתי הדואגת לי – אפילו לטיפול אחי בא איתי מקבלת שני כדורי ציפרלקס 10מ"ג כל יום – את האמת איני מאמינה בטיפול כי אם הבעיה הגופנית לא תופתר אז גם הבעיה הנפשית גם לא - הגוף תלוי בנפש וגם הנפש תלוי בגוף
תודה
בת 27

שלום לך

את ללא ספק עוברת גיהנום פיזי ונפשי, וזקוקה לשיקום פזי ונפשי.
אינני יכולהלהתייחס לצד הרפואי, אםכי לא הבנתי למה נסיונות ההתאבדות אובחנו כמיכנהאוזן מה שיכול להעלות שאלה לגבי כל מחלת הדם שלך.
לעניות דעתי את צריכה מישהו שירכז את כל הטיפול בך, פסיכיאטר יכול להיות אדם שמתאים כך, כולל טיפולים פיזיים ,נפשיים, ואת זקוקה בדחיפות לתמיכה נפשית יש מטפלים שיבואו אליך הביתה,
ואולי גם טיפולים אלטרנטיבים במידת הצורך.
החוויה שאין מזור למצבך, היא איומה, ועוד יותר נורא לחשוב שאת סובלת לחינם רק בגלל אבחנה לא נכונה.
את צודקת גוף ונפש קשורים זה בזה, ומאחר וטיפול הגופני תקוע, פני בדחיפות לטיפול פסיכולוגי.

בהצלחה!

בהתחלה תודה לך ,

אני כן מטופלת אצל פסיכיאטר פרטי ולוקחת תרופות אבל זה לא עוזר לי מכיוון שאיני מאמינה בזה , כי הבעיה האמיתית היא גופנית ואם תפתור אז גם המצב הנפשי ישתפר בקלי קלות ... וכבר אמרתי אני הולכת לטיפול ולוקחת את התרופות רק בגלל המשפחה שדואגת לי ואפילו חשבה על הצד הזה שאצלינו במגזר הערבי עליו "סטיגמה" , הם מלווים אותי לטיפול , דואגים לתת כל יום ויום את התרופה בזמן - לכן אני עושה מה שרוצים - אבל תחושתי ורגשותי לא יוכלה לשנות אותם , זה מאוד קשה
נסיונות התאבדיות אבחנו כמיכהאוזן בגלל שלא אמרתי להם שכן נסיתי להתאבד , מה את רוצה שיחשבו על זיהומים חוזרים בגוף ובדם , על ירידת הגלוגוז ל9-20 שאין לא סיבה חוץ מהזרקת אינסולין ...
הבעיה היא שאני סובלת "אנימיה קשה מחוסר ברזל" חינם ללא אבחנה מדויקת ... אין להם הסבר למה יורד הדם כל כך במהירות ?!!!

שלום לך


טיפול פסיכיאטרי לא מבוסס על אמונה אלא על כימיה, ואמור לעזור גם אם את לא מאמינה בו.את זקוקה לסיוע נפשי אצל פסיכולוגית קלינית או פסיכיאטר שהוא פסיכותרפיסט מוסמך ובעל ניסיון רב ומוכח בטיפול נפשי עמוק.

בהצלחה!