האם אני תלותית ?

שלום אני בת 16 יש לי חברה טובה אחת שאנחנו מסתדרות מצויין יש לנו את אותם התחביבים ואותם החלומות בחרנו באותם המסלולים ועברנו ביחד לבית ספר חדש בעיר אחרת אנחנו תמיד ביחד בבית הספר כי אנחנו לא מכירות אף אחד עדיין ובנסיעות כי אנחנו נוסעות ביחד מהעיר שלנו לעיר של הבצפר. מה שהורג אותי זה שהיא יש לה חיים חוץ ממני, יש לה חברות טובות אחרות והמון ידידים והיא תמיד יוצאת ואני ההפך ממנה , תמיד בבית כי אין לי עם מי לצאת יש לי חוץ ממנה רק שתי שכנות אחת מהן כמו אחות גדולה אנחנו ממש ממש קרובות והשניה אנחנו מכירות מאז שאנחנו קטנות אבל אנחנו לא הכי חברות וגם אני לא רוצה להיות חברה שלה .. יש גם את הבנות מהחוג שלי שהן גם יותר גדולות ממני בהרבה ומספיק לנו פעמיים בשבוע להחליף חויות בשיעור. והיא החברה היחידה משכבת הגיל שלי וזה לא שאני בודדה יש לי המון מכרים אבל אנחנו לא יותר מבגדר מכרים אולי במסיבות נפגשים והיי וביי , ובפייסבוק לפעמים דיבורים וזהו . היחידים שאני יכולה עוד להיות איתם בקשר טוב זאת החברה שהייתה איתי פעם בכיתה שאנחנו לא הכי בקשר והידידים של אותה החברה שנוסעת איתי תמיד (שהם כמו חבורה כזאת שיוצאים כמעט כל יום וצחוקים וכאלה) יצאתי איתם פעמיים וממש נהננו , הם אמרו שכאילו הינה עכשיו אני חלק מהשכונה שלהם. אבל אותה החברה שנוסעת איתי אף פעם לא אומרת לי כשהיא יוצאת וגם לא קוראת לי.. ושוב פעם אם אני אתחבר אליהם אני איתה, הכל יצא מסובך מדי אבל במילים אחרות אפשר להגיד שיש לה חיים חוץ ממני , ואני מרגישה כמו רגשות אשם כאלה אם אני מכירה אנשים חדשים או יוצאת ולא קוראת לה , נמאס לי ממנה אני רוצה גם חיים משלי שבהם היא לא תהיה..
בכללי הכל טוב ויפה כי אין לנו ברירה ואנחנו חייבות להיות ביחד וכשאנחנו ביחד אנחנו מסתדרות מעולה אבל כשאנחנו חוזרות מהמצפר יש לה חיים , ואני תקועה בבית כמו סתומה ומחכה שיחזרו ימי בית הספר , אני מרגישה את זה במיוחד בחופשים כי אז אני תמיד בבית והכי מקסימום זה סרט אצל השכנה או לצאת לשבת עם בגדי בית בפארק שליד הבית עם אחת השכנות והיא יוצאת עם ידידים עושה טיולים וכאלה, במסיבות אנחנו יוצאים כולם ביחד כולל אותי .
ועוד משהו, יצא פעם מצב שבבוקר הלכנו לתחנה של האוטובוס בניפרד ואמרתי לה שאם היא מאחרת אני לא מחכה לה ואני עולה לאוטובוס והיא אמרה בסדר בסוף יצא מצב שהגעתי לתחנת אוטובוס והיא לא הייתה שם התקשרתי אלייה והיא אמרה שהיא באוטובוס (היא אפילו לא תרחה להתקשר להגיד שהאוטובוס כאן ושאני מאחרת) ואז אמא שלי אמרה לי משהו שממש הציק לי- רואה היא עלתה לאוטובוס ולא חשבה פעמיים ואת עוד שאלת מה לעשות אם היא תאחר.

בקיצור האם אני תלויה בה ? איך משנים את זה , ולמה אני מרגישה אשמה אם אני יוצאת לאן שהוא ולא קוראת לה ,הרי היא עושה לי את זה כמעט כל יום ואין לה שום קמצוץ של רגשות אשם , אני מרגישה כאילו אני לראשונה דואגת לה וחושבת עלייה ורק אחר כך עליי , ואני מאוד רוצה לשנות את