התמודדות עם מוות של אבא

ערב טוב,
אני בת 38, נשואה ללא ילדים (מנסה כבר שנתיים להרות ללא הצלחה).
אבי שהיה דמות מאוד דומיננטית בחיי ובחיי המשפחה,
היה חולה מאוד במשך 3 חודשים, טיפלנו בו כששהה בבי"ח ובי"ח סיעודי בשבועיים האחרונים לחייו. מצבו הפיזי והמנטלי הדרדר קשות בבת-אחת, כך שנשארו אצלי משקעים רבים מבחינת מצבו הפיזי והמנטלי בחודשיו האחרונים...שאינני מצליחה להיפטר ממחשבות וזכרונות קשים אלו!

אימי נשארה כמובן לבד, לאחר 54 שנים של זוגיות עם אבי וגרה די רחוק ממני.
אחי לא חי בארץ, ואחותי גרה קרוב אליי, אך איננה נשואה ובעלת משפחה.
הסיטואציה שנוצרה היא שכל החגים וסופי השבוע בעלי, אחותי ואני נמצאים עם אמא
אם היא באה אלינו או שאנחנו נוסעים אליה.

מעבר לקושי בהתמודדות עם האובדן הקשה של אבי, אני מרגישה שאני דואגת ללא הפסקה לאימי, לאחותי... וכמעט שלא נשאר לי זמן לעצמי ולזוגיות שלי (תודה לאל שיש לי בעל שמבין ומקבל באהבה את המצב החדש).

אני מרגישה שכל ה"עול" נופל עליי, ולמרות שהכל נעשה באהבה, יש לי חיים ומשפחה קטנה, שכרגע כולם באים על חשבונה...
אין ספק שמצבי הנפשי לא תורם לעובדה שאינני מצליחה להיכנס להריון.
אני חייבת לציין שהנני מטופלת בפלוטין וקלונקס בתקופה האחרונה, במעקב של פסיכיאטר כמובן. תודה לאל, תופעות הלוואי שהיו לי כגון דכאון, חרדות ודי-ראליזציה נעלמו בעזרת הכדורים, אך לאחר מותו של אבי, מצב רוחי מאוד מאוד שפוף.

הייתי שמחה לשמוע על המלצותיכם להתמודדות שכזו