המשך לתיאוריה-בבקשה הפעם תגובה

אני חולק עליך קצת בנושא, אני לא חושב שיש כזה דבר "טוב" או "רע", כמו "אמת" ו"שקר" זה דבר שהוא סובייקיבי, ביסוד שלנו כולנו "טובים", האמת שלנו משתנה מאדם לאדם.

אני כן מסכים איתך שהמחלה היא כמו כל מחלה (רק שמחלת הנפש קשה ממחלת הגוף..)

אני חושבת שזה תלוי את מי אתה שואל .
כמעט בכול נושא שלמדתי, היה את ההשוואה בין ה הלוח החלק של הביהביוריסיטים , ופסיכודינאמים .
אני ממש קטונתי מלכתוב על זה
אבל אתה יודע, אני ממש אוהבת ככה , להתפלסף על הדברים האלה . ואתה ממש עוזר לי לעשות סדר בראש .
נו טוב, ואתם לא יודעים ממש מי אני.
אז יאללה
אם הבנתי נכון , ושוב קטונתי , המצב שאתה מתאר הוא שהחלק שאמור להפריד בין הלא מודע למודע לא ממש עובד ואז חלקים של האיד דחפים וכו , יוצאים לעולם .
אם הבנתי נכון,זה בערך האדם הנוירוטי = סיכזופרניה .
האמת היא שזה ממש מעניין כי ניראה לי שכול אחד מהפסיכואנלטיקאים רואה את מה שאתה מתאר, בצורה אחרת, אבל גם בצורה מאוד דומה .
ניראה לי שחלק חשבו ש הבעיות של האדם נוצרות מיחס לא תקין של האם . ניראה לי שהכוונה שלהם שכול האנשים נולדים עם טוב לב .
חוז מאחד שהיה רופא ולא חשב כך.
אבל באמת מעניין אותי, איך המחלה מתפרצת מלחץ על האיד? אם לא אז ממה?
פגשתי הרבה את ההשוואה בין התורשה לסביבה .
מקווה שלא פגעתי בך או משהו , ואם אכן פגעתי אני מתנצלת מראש

שלום אבי,

תענוג לקרוא את התיאוריה שלך! אתה שופע תובנות ורעיונות, שעוזרים להבין את נפש האדם ואת טיבעה של המחלה.

גם אני מסכימה שהעולם הפנימי שלנו מורכב מהפנמות (מודעות ולא מודעות) של גרויים מן הסביבה, אם כי אין לשכוח מאפיינים גנטיים ומולדים.

כאב לי לקרוא שאתה חווה את המחלה כהתפרצות של "רע". אני לא מזדהה עם החלוקה ל"רע" מול "טוב".

אולי במקום חלוקה ל"טוב" ו"רע" הייתי מעדיפה חלוקה ל"יש" ו"אין". כלומר, הפנמת חוויות של היעדר, חסך, פגיעות, בדידות וכיוב, מחלישות את ההפנמות של שפע, קבלה ונוכחות.

המשך בהתמודדות שלך עם מחלתך, וכולנו נרוויח מן המחשבות שלך.

מפאת קוצר זמן, לא תמיד אוכל להגיב לתיאוריה, אך אני תמיד קוראת!

טוב האמת בקשר לכתיבת הרעיון הזה ובכלל לכל הדעות שלי בזמן האחרון הוא שאני עברתי משבר לא קטן עם מערכת השיקום בה השתקמתי לפני מס' שנים וזה סחף אותי להמון התלבטויות והרהורים נון סטופ ממש לשאלות קיומיות בסגנון ובעיקר על מחלות נפש ויותר נכון - סכיזופרניה.
ואני באמת מכול הלב חושב שבאמת ההפרדה בין המודע ללא מודע לא קיימת אצל חולי סכיזופרניה בזמן ההתקף ולכן ואני פשוט לקחתי את זה צעד אחד קדימה ואמרתי שקיימים שני קולות או שלא יודע הקול הפנימי פשוט משתנה והוא גם משתנה מאדם לאדם אצלי זה היה יותר בכיוון של הרע כי הייתי אלים מילולית בזמן ההתקף בעיקר איומים ואני חושב שזה קשור לזה שהייתי אקטיבי במחלה ולא כמו רוב הסכיזופרנים שהם פשוט פאסיביים אז זה נורא תלוי ואני פשוט אומר שמשהו לא ברור הדריך אותי לאיומים ולהתנהגות הזאת כאילו משהו שלט בי שלט לי במוח ואני חושב שזה "הקול" של התת מודע כי לא יכול להיות בשום אופן שהייתי מתנהג איך שהתנהגתי אם הייתי מקשיב לקול ההיגיון הקול של המודע.זה הכול.

עכשיו ברצינות, שאנחנו מודעים לעצמנו(לקול הפנימי של המודע) אנחנו לא מודעים לקול של התת מודע ושאנחנו לא מודעים לעצמנו(שוב..למודע) אנחנו מודעים לתת מודע.
נשמע כמו משחק מילים אבל אם ניקח את המערכת יחסים שלנו עם עצמנו, כל אחד לעצמו, עוד מימי אדם וחווה בגן עדן היה את הנחש שהוא בעצם משקף את הקול התשוקה לתאווה לרוע ואת הקול של אלוהים הקול ההגיוני והמודע לעצמו שמבטל את אותו תשוקה,תאווה..
אז זה אומר שהקול הזה האפל והמיסתורי של הרוע בעולם קיים אצלנו אבל בצורה לא מוחשית אנחנו לא יכולים להצביע עליו ולתפוס אותו לעומת זאת הקול של המודע נמצא אצלנו חזק הקול הפנימי שמדריך אותנו שבלעדיו אנחנו לא שווים כלום ובלעדיו אנחנו תלויים בחסדים של השדים שלנו שהתאגרו שנים במערכת ולאט לאט עם הזמן צוברים תאוצה ומנצחים אותנו ומה שנשאר מאיתנו זה בעיקר הרבה שאלות כמו : איך הגענו למצב הזה? מה זה סכיזופרניה? ותמיד נישאר במצב שכויכול מת - המצב לפני המחלה ונישאר עם המטען של תוך כדי המחלה עם שאיפה לצמוח מאותו מצב ושננסה לצמוח ניתקל באותן שאלות.