זקוק מאוד לעזרה

שנים שאני חי בין שני עולמות מקוטבים ומנוגדים, עולם 1 של ילד/נער/בחור מצליח שמח ובוגר ועולם שני של טראומות, כאב, סבל וכתוצאה מזה גם חרדות.
הורי התגרשו כשהייתי קצת פחות מ-4, בתהליך כואב ואלים מאוד מצד אבי (מאז נותק עימו הקשר והוא סירב בתוקף לתמוך בנו). בגיל 8 עברתי התעללות מינית מצד קרוב משפחה אחר, אחרי שנה במקום שבו נולדתי החלה מלחמת אזרחים עקובה מדם, באותו שלב אמא שלי נכנסה לדיכאון והיו לה קשיים בתפקוד היום יומי, בעוד שהתא המשפחתי הכיל רק אותה אותי ואת אחי הקטן. בלית ברירה נאלצתי לקחת יותר ויותר אחריות על המשפחה, תפקיד זה רק התעצם (בגיל 10) כשעלינו לארץ. מצאנו את עצמנו חיים בשכונה הכי קשה בעיר הכי מקוללת בישראל, אמא סבלה מקשיי קליטה עצומים שרק הוסיפו למצבה הנפשי הגרוע... ככה שבגיל 10 וקצת הייתי מקבל החלטות עבור כל המשפחה כמו איפה לקנות דירה וכו', תמיד הייתי צריך להיות שם לצד אמא, אפילו בתור סוג של פסיכולוג, אני יודע בודאות שאם לא הייתי שם לידה היא לא הייתה מחזיקה מעמד (בכל המובנים!). בשכונה שבה גרתי כמעט אף אחד לא הוציא תעודת בגרות רבים נפלו לפשע וסמים.
היום כשאני מודע למצבי אז אינני יודע איך לכל הרוחות החזקתי מעמד, אבל בעולם האחר שלי תמיד הייתי ילד מצטיין, אהוב ומקובל חברתית, בבית הספר, ובתיכון, התגייסתי ליחידה מאוד מוערכת, סיימתי תואר באוניברסיטה והיום אני התחלתי לימודים מתקדמים באחד מהאוניברסיטאות הטובות בעולם.
כביכול סיום טוב ויפה לסיפור קשה, אלא שבשנים האחרונות אני מרגיש שכל אותן הטראומות והקשיים שהדחקתי בעזרת הישגיות חסרת פשרות במשך שנים ארוכות מתחילות לצאת החוצה. אני מרגיש שעולמי הפנימי מתחיל להתמוטט, כי איננו יכול להכיל יותר את כל המוגלה והזוהמה שהצטברה בפנים. הייתי פעמיים בטיפול, היום בדיאבד אני מבין שלא יכולתי לדבר איתם על הקשיים העמוקים שלי ולכן הייתי מסיים טיפול בתירוץ זה או אחר, ניסיתי לכתוב, אבל גם פה אני נתקע במחסום רגשי.
אני מניח שהקשיים שלי מתבטאים באופן הכי קיצוני בזוגיות.... אף פעם לא הייתי בקשר זוגי יציב ומתמשך מעבר לחודש חודשיים. כשהייתי לבד, הייתי נחנק מהבדידות, כשהייתי בקשר החרדות מכך שאני בקשר היו גוברות עליי. לכן חוץ ממספר ביקורים (שהיו בכלל לא נעימים) אצל נערות ליווי אף פעם לא קיימתי יחסי מין. בפעם ראשונה עם חברה התנסיתי לפני מספר חודשים, ומבחינתי זו הייתה חוויה מאוד קשה, לא נהנתי בכלל, ורב הזמן היו לי בעיות בחדירה/זקפה, החרדות שוב הכריעו אותי ונפרדתי ממנה.
כיום שאני חי ולומד בחו"ל אני מתחיל לחשוב שאולי לבד מהסיבות האובייקטיביות שלי לבחור ללמוד כאן, פשוט רציתי לברוח מכל הצרות שלי, ובכלל מכל העולם שהכרתי עד עתה, הבעיה היא שמחשבה זו בתוספת סיום של מערכת היחסים האחרונה שלי, פשוט פרמו לחלוטין את כל התפרים שבהם החזקתי את כל הכאב שלי. אני במדינה זרה ואינני יודע איך להתמודד עם כל סערת הנפש שנפלה עליי