הבאת ילדים לעולם

שלום שלומי,

קשה לאמר אמירה כללית שיפוטית וגורפת לגבי תחושה כזו או אחרת, לפיה בן אדם בוחר לנהל את חייו.

אין בחוסר רצון להביא ילדים לעולם כשלעצמו היבט פתולוגי כלשהו, המעיד על הפרעה בשיפוט או בעיה נפשית. רצונו של אדם כבודו, ויש הרבה אנשים שזו בחירתם, והם חיים עימה בשלום חיים מלאים ופוריים.

השאלה שכדאי לשאול היא על מה "יושב" חוסר הרצון להביא ילדים לעולם.

אם חוסר הרצון נובע מהיבטים של סבל, חוסר בטחון או קושי, כדאי לטפל בהם, ולראות האם התחזקות האישיות משנה גם את התפיסה לגבי הורות. היבטים אלו יכולים להיות, למשל: טראומות ילדות או חוויות קשות עם ההורים, אשר האדם רוצה לחסוך מהדור הבא, תחושת חוסר מסוגלות להיות הורה, קושי ביצירת קשר זוגי אינטימי לצורך הבאת ילדים, קושי בקשרים אנושיים בכלל, ועם ילדים בפרט, תחושת "עקרות" נפשית, התבודדות מופרזת וכיוב'.

אנשים אחרים נהנים מתחושות טובות של בטחון וערך עצמיים, ובוחרים לא להביא ילדים מסיבות אידאולוגיות, משיקולי קריירה, או מתחושה אישית כלשהי. זו כמובן בחירה לגיטימית ואין בה פסול. לא כולם חייבים להתיישר לפי נורמות חברתיות.

אם אתה גבר צעיר, יש לך עוד זמן לשקול את העדפותייך,

שכל הורה לעתיד חייב לשאול את עצמו מניין בא רצונו להביא לדים לעולם. לעיתים המניעים הנסתרים הם מורכבים, שלא לאמר בעייתיים, לא פחות מאי הרצון להוליד, ורק המודעות העמוקה להם תאפשר הורות טובה.