קשר משפחתי חונק

שלום יעל,

אינני יכול להציע לך פתרון מסוים למצב שאת מתארת. את מתארת סיטואציה מורכבת שבה יש אובדן של הורים, קשר קרוב אך חונק בין אחיות שנותרו לבד, והתלבטויות בנושאים אישיים ובינאישיים הנוגעים לזוגיות, ילדים, קריירה וכן הלאה.

מדברייך עולה כי הקשר עם אחותך מאוד קשה לך ואת מרגישה שגם עוצר אותך. ההמלצה שניתן לתת היא לנסות לפתוח ערוצי תקשורת ביניכן שבמסגרתן תוכלו להתוות מחדש את אופי הקשר ביניכן, כך שתוכלו גם להנות מהקשר ולהשתמש בו גם כתומך, דוחף ומניע, ולא רק תוקע.

לעיתים קרובות קשה מאוד לייצר תקשורת שכזו ללא עזרה מקצועית. כך שעל אף שציינת כי כבר היית בייעוץ פסיכולוגי, אני ממליץ לך לחשוב על טיפול זוגי, לך ולאחותך, שבו תוכלו לנהל משא ומתן על אופי הקשר, על מנת לא לאבד אותו.

את יכולה כמובן לפנות גם בעצמך לטיפול ולנסות להבין את התפקיד שיש לאחותך בתוך חיי הנפש שלך, ומה התפקיד שלה בקושי שאת מרגישה להגשים את עצמך.

בהצלחה

התגובה שקיבלתי כנה ומלאת רצון לעזור אבל "נכונה" מדי, צפויה מדי... לא ממש מחדשת לי.
כמובן שגם אני חשבתי על הרעיון של פגישה משותפת שלנו, האחיות, עם יועץ מקצועי - אבל אחותי לא רצתה. זכותה.
החשיבה שלי צריכה להיות על עצמי: מה עושה לי טוב, מה מחזק אותי. מה אני אוהבת.
להפנות את תשומת הלב שלי אלי, ופחות לתת לדגש מה טוב לאחרים, מה הם רוצים/אומרים/מרגישים (כפי שחינכו אותנו בילדותנו וקשה לנו לצאת מהדפוס הזה).
אחרי כשלוש שנים של ייעוץ פסיכולוגי אני מרגישה שלמדתי משהו חשוב:
החיים שלי - הם באחריותי. מה שאעשה/לא אעשה בהם תלוי רק בי. אני המושכת בחוטים.
אם אמשיך להיות "קורבן" (של נסיבות, של מחשבותיי, של אנשים אחרים) לעולם לא אהיה חופשית להיות מה שאני רוצה.
זה נשמע כמו מנטרות מאיזה עיתון נשים או משהו, אבל זה עוזר. באמת.
מאחלת לעצמי להתחזק מבפנים, להקשיב (גם) לקול שלי ולעשות (גם) למען עצמי.

ואותו איחול - הלוואי שיצליח לגעת גם באנשים אחרים הזקוקים לו.