קושי עצום-רוצה רק לעצום את עיניי ול

בלתי נראית? :( אני כל כך עצובה,ולאף אחד לא אכפת

לפעמים נדמה לנו שהכל שחור, שאין מוצא....לפי מה שכתבת את בתקופה של פרידה מהחבר, ויש את הבנות המעצבנות בעבודה כך שאת במצב לא קל כרגע.
אלא שכמו כל דבר בחיים האלה, זה זמני. אני מקשיבה לך, ושומעת את המצוקה שלך. אני בטוחה שיש מי שכן אוהב אותך. אם את מרגישה שלא מתייחסים אלייך כמו שאת רוצה או צריכה שאת לא מובנת, זה מעצים את התסכול ואת ההרגשה שאת לבד.
השאלה היא איך את יכולה לשנות את זה?

שלום לך,

הרבה מאוד כאב יש בדברייך. כאב, כעס, קושי. אולי בגלל זה דברייך נותרו ללא מענה. את מתארת שגם בחיים אנשים מתקשים להקשיב לך, לשמוע אותך. את מתארת חוויה של קושי, חוסר צדק, וחוסר מקום, בכל החזיתות. הכאב שלך חזק ועוצמתי ונראה כי יש קושי להגיב אליו, יש קושי לעמוד בפניו.

עם זאת, חשוב שאת מדברת, כותבת, ומחפשת את הכתובת הנכונה עבורך. אפשר לקרוא בדברייך את הכוחות החיוביים שלך, את הרגישות ואת היושרה הפנימית שלך. אני רוצה לומר לך כי הכאב שלך גם נוגע. את זועקת וקריאתך נשמעת, את זקוקה, ומגיע לך, להשמיע את כאבך במקום שבו ישמעו ויקשיבו לך, שבו תוכלי לקבל הכלה ומענה הולם.

אני ממליץ לך בחום לפנות למסגרת טיפולית שבה תוכלי קודם כל לקבל מקום הולם לצרכים שלך, לכאבים שלך, מקום שבו יראו אותך, יראו אותך כמו שאת, ושיתאפשר קשר הדדי, אמיתי ואכפתי. במקום בטוח שכזה תוכלי לבחון את החזיתות השונות בחייך שבהם את חווה קושי, חוסר צדק וחוסר אכפתיות. תוכלי אז גם להבין יותר איך קורה שאת מוצאת עצמך לא פעם במערכות יחסים לא מתגמלות שכאלו, ולהיטיב עם עצמך.

בהצלחה לך

אני מזדהה עם המון דברים שכתבת, משום שעברתי דברים דומים ולכן אני אשמח לייעץ לך (הפסיכולוגית לא השיבה?)
1. עליך ללמוד לפתח סוג של חסינות פנימית, ויפה שעה אחת קודם; ככל שתלמדי לעשות זאת, תהי פחות פגיעה ויהיו לך מספר יתרונות רוחניים (כלומר להמיר רגישות להתעלות נפשית) על פני היריבים שלך.
2. עליך להבין (לא ציינת בת כמה את) שלאדם לרוב טבע אנוכי, ועוולות שבין אדם לחברו שכיחות הרבה יותר מכפי שאת חושבת, אלא שרוב האנשים אינם אידיאליסטים והדבר לא פוגע בהם אישית, ואלו שכן, אלו שעדיין שואפים לצדק ואהבה - נפגעים מכך אישית.
3. המצב שתיארת לגבי עמיתותיך בעבודה נקרא צרות-עין. שוב, העולם תחרותי, וחסר פירגון מתרחש לעתים קרובות; גם תחושות נחיתות למיניהן יכולות לגרום להתנהגות שתיארת, אלא שאת כנראה אינך מבינה בטבע האנושי. הייתי מציעה לך פשוט להתעלם, ולהמשיך בדרך-הישר עד שהמצב ישתפר מעט.
4. תיארת גם מצב של 'רעה תחת טובה'; רוב האנשים, בעיקר אלו שלא ניחנו באינטלגנציה גבוהה - לא מודעים להתבזות בלגמול יחס רע לאדם שהעניק יחס טוב. אותם אנשים בד"כ "לא שווים הרבה", והייתי מציעה לך פשוט לשים עליהם איקס ולהמשיך הלאה מבלי להגיר דמעות - כי זה לרוב לא מועיל. לא ניתן לשנות טבעו של אדם.
5. אדם שנוהג יפה בזולת בד"כ מבקש לזכות בפידבקים ובחום; אני מציעה לך פשוט להתרכז במעלותיך, לנהוג בנימוס כלפי סובביך ועם זאת לשמור על ציפיות נמוכות; זה נשמע פסימי מאוד, אבל זו גם הדרך לזכות בכבוד-עצמי ולהשיג סוג של שליטה...
7. אפילו אם זה יישמע סתירה למה שכתבתי קודם, תאהבי את רגישותך וראי בה מתנה - אף על פי שזו מתנה מכאיבה - כי יכולתנו לחוש כאב הופכת אותנו במידה מסוימת לבעלי נפש מרוממת, ומעצם כך אנחנו הופכים להיות מיוחדים - נסי לנצל זאת באופן שיעניק לך זהות אמיצה יותר, וכך פחות יעזו לנצל את רגישותך נגדך. זה מסע שתצטרכי לעבור לבדך, אבל בסופו של דבר יהיו לך הכלים להשיג כל דבר שתרצי.
לפחות מבחינה רוחנית - ואנשים רגישים ואוהבים-צדק, לרוב, הם רוחניים. וזה כלי הנשק שלנו להתמודד עם הבלי העולם הזה.
8. ידידים שאינם מתעניינים בכאבך הפרטי הם א י נ ם ידידים, הגם אינם אויבים שלך.
זה בסדר גמור להיות אתם בקשר. פשוט תצטרכי לבחור אם להתפשר או לא, עד שיכנסו לחייך אנשים שיעניקו לך את תשומת הלב שאת רוצה (וזה במידה רבה תלוי בך)...
9. הייתי ממליצה לך ללכת לסדנאות למיניהן, אפילו אומנותיות, ולעשות דברים שאת אוהבת, בין אם זה לשמוע מוסיקה, לצייר, לרקוד, או סתם לקרוא ספר... קיימי בידך עולם פרטי שיעניק לך כוח להתמודד עם העולם החיצוני.
10. אם ההרגשה לא חולפת זה בסדר לבקש עזרה. העיקר אל תתייאשי.

מקווה שעזרתי,

מ.א רוזמרי.