לא יכולה יותר.

האם הוריך ומשפחתך מודעים למצבך? האם הם בתוך העניינים? האם את משתפת אנשים ב ת ו ך חייך במה שאת עוברת? עליך לברר לעומק מה מקור המועקה שלך. ייתכן שישנם פחדים בתת המודע שלך שאינך מודעת אליהם, ועם כל זאת במסגרת הפורום הכל ספקולציות. מה שברור הוא שעליך לשתף אדם קרוב שיעניק לך תמיכה, ולפנות אל הפסיכיאטר בבקשה שיפנה אותך אל גורמים שאולי יעזרו לך להבין לעומק את מקור המועקה הלא-מרפה; ייתכן שעדיין לא מצאו אותה מסיבות אלו או אחרות. אינני יודעת מה ימליץ לך איש מקצוע לאור המידע המעורפל, אך לפי דעתי מוטב להגיע בהקדם האפשרי אל הרופא המטפל שלך - עם הוריך או עם מישהו קרוב - כך שלא תצטרכי להתמודד לבד. ייתכן שאינך בנויה לטיפול תרופתי מסוים וימצאו עבורך טיפול תרופתי אחר ו/או דרך טיפול נוספת.
החשוב מכל לא להתייאש ולא להיות לבד.

שלום לך,

אני שומעת את כאבך ויסורייך, וקודם כל שולחת לך חיבוק והרבה אהדה.

טוב מאד מאד שאת יודעת לבקש עזרה, וכבר מתחילה להיות מוחזקת במעגל טיפולי המשלב שיחות וטיפול תרופתי. המשיכי להעזר ולהיתמך גם ברשת ה"לא פורמלית", הורים, חברים, פורומים, "ערן", את לא לבד!

אני מבינה עד כמה גדולה האכזבה כאשר הטיפול התרופתי לא מקל מייד. חשוב שתדעי שהתרופות מתחילות להשפיע רק כחודש לאחר תחילת נטילתן, ולעיתים יש לעלות מעל המינון שניתן לך (שהוא נמוך). יש רופאים הרושמים בזמן ההמתנה הזה גם תרופות להרגעה מיידית. אנא פני בהקדם לרופא שלך להמשך ההתייעצות.

עד שהתרופות והשיחות יתחילו לעשות את שלהם, נסי להחזיק מעמד, כל יום בנפרד. זה זמן להיות סלחנית לעצמך, להתמקד בדברים שאת אוהבת וקצת מנחמים, לבקש ולקבל אהבה.

אם את מסוגלת, נסי, כמידת יכולתך, לעשות פעילות גופנית. כאשר הגוף נמצא בתנועה ומתקדם במרחב, גם הנפש מתחילה לנוע, ולהתקדם במרחב. אנשים מדווחים על שיפור משמעותי במצב הרוח לאחר פעילות גופנית, יתכן שגם לך זה יעזור.

בעיקר נשמע שאת בידיים טובות ועוד מעט תתחילי להרגיש הקלה.

ספרי לנו בהמשך מה שלומך, ובהצלחה!