אני מרגישה נורא

שלום לך,

אני מבין שכרגע מבחינה רפואית לא נמצאה הבעיה בגרונך. מה שכמובן גורם להרבה חרדה מהתקבעות המצב, ודיכאון על מצב-הביש בו את מוצאת את עצמך.
כמובן שרצוי להמשיך ולנסות למצוא פתרונות רפואיים לבעיה, אך במקביל ניתן לנסות ולבחון גם כיוון נפשי לבעיה עצמה, במידה שלא נמצאת סיבה ופתרון רפואיים. לעיתים תופעה כזו יכולה להיות גם סימפטום שקשור לנפש.

לשאלתך לגבי החרדה והדיכאון הנלווים לבעייתך הרפואית: מדובר כאן באובדן גדול בגיל צעיר של יכולת חשובה ובסיסית עבורך. הרגשות הקשים הם טבעיים, ומגיע לך המקום לבטא אותם, לעבד אותם ולהתאבל על האובדן שלך. את זקוקה למקום לטפל בנפש שלך, ולא לדאוג מיד לאחרים. אני לא חושב שאת צריכה או יכולה לשמור את הדיכאון לעצמך, אך אם את מרגישה שהסביבה שלך לא יכולה לתת לך את התמיכה והמקום להתמודד עם הרגשות הקשים שעולים בך, זה יהיה נכון לפנות לטיפול שבו תוכלי לעבד את מה שעובר עלייך ולתת מקום לרגשות האלו. זה לא אומר שהסביבה שלך לא בסדר, אני בטוח שהם עושים ככל יכולתם לעזור לך, אך לא תמיד לסביבה הקרובה יש את הכלים והכוחות לעזור. אימך קשורה אלייך מאוד והכאב שלך כואב לה מאוד וזה עשוי להקשות עליה לספק כרגע את העזרה לה את זקוקה. לשם כך קיימת העזרה המקצועית, שבה תוכלי לקבל מקום בטוח ומכיל עבור רגשותייך ואז גם לחשוב על מה ניתן לעשות, לראות את נקודות האור והחוזק שלך, ולמצוא דרכים לשפר את מצב רוחך.

את למעשה כותבת זאת בעצמך - "איך לעזור לעצמי? חופש הביטוי נלקח ממני...איך לשפר את המצב רוח שלי?"
את שואלת איך לעזור לעצמך, ומיד מוסיפה כי חופש הביטוי נלקח ממך. הוא נלקח פעמיים, פעם בגלל הבעיה בגרון ופעם שנייה בגלל שאין לך היכן לבטא את רגשותייך לגבי זה. כמו שזה מופיע בדברייך הסדר הוא להחזיר לעצמך את חופש הביטוי - מרחב רגשי שבו יינתן מקום מספק עבור הרגשות שלך. אז אפשר יהיה לשאול 'איך לשפר את מצב רוחך'.

החלמה מהירה
ובהצלחה