סובלת מבדידות וחרדות

שלום שמרית,

את מתארת קושי מתמשך ביחסים בינאישיים, שמשאיר אותך בחוויה של ריקנות, בדידות ונטישה. כתוצאה מכך אין לך כתף להישען עליה, או אדם להתייעץ עימו כעת, כשאת מתחילה לבנות את חייך כבוגרת.

אני מאד מבינה לליבך ולכאבך, ובמיוחד לרגשות הנטישה והייאוש. יחד עם זאת, אני מציעה לך להתבונן באומץ אל תוך עצמך ולהתחיל לשאול שאלות לגבי מערכות היחסים שלך: האם האנשים שאת בוחרת הם המתאימים לך ביותר, האם את ערה לחלקך בהתערערות יחסים, האם יתכן שאת משחזרת דפוסים שראית בבית, האם את יודעת לתת אמון ולהישען, האם את מקבלת את עצמך ואת האחר כמו שהם..?

מבין השורות אני שומעת שיש לך קושי לקחת אחריות על החלק שלך במערכות היחסים שלא צלחו. צריך שניים לטנגו, ולך יש שותפות ביצירת יחסים שטחיים עם חברות, או קשיים זוגיים שגרמו לפירוק הקשר. עלייך להיזהר מפיתוח דפוס דומה לדפוס של הורייך, אשר ללא הרף מאשימים זה את זה ומתקשים לקחת בעלות על תרומתם לבעיות.

התקפי החרדה והיאוש נובעים כנראה משילוב של מצוקה נפשית, עם תחושת חוסר אונים והעדר כלים כדי להתמודד ולשפר את המצב.

מצויין שאת שוקלת לפנות לטיפול. טיפול הוא אכן מקום לשתף, אבל הוא גם מקום לבחון בו את עצמך, את הדרך שבה את בונה ומקיימת יחסים, ולעזור לך להתמודד בבגרות.

תוכלי לפנות לטיפול פסיכולוגי בחינם דרך המרפאה לבריאות הנפש באזור מגורייך, לטיפול מוזל דרך קופת החולים או לטיפול פרטי.

לפעמים אנחנו צריכים לצלול אל הקרקעית כדי לעלות למעלה. משבר כמו שאת מתארת יכול להיות מנוף לצמיחה, אם תדעי ללמוד ממנו ולהיבנות ממנו. אני מאחלת לך לבנות בשנים הקרובות מעגל חברי אמיתי, לאט, בהדרגה ובסבלנות.

בהצלחה