לא עומד בפני נשים

בואי נחשוב על זה רגע יחד: נניח שהייתי מספרת לך על אדם שסובל מבעיה, אבל חושב שהוא בסדר ושבעצם הבעיה שלו קשורה לסביבה הקרובה. למשל, בואי נניח שהוא מקפיד מאוד על ניקיון ועסוק כל הזמן בשמירה על ההיגייניה בסביבתו. הוא בטוח שהקרובים מזהמים את הסביבה ועסוק כל הזמן במאבקים איתם כדי לכפות עליהם להתרחץ, לעבור חיטוי וכו' וכו'. כמו מייקל ג'קסון לדוגמא. בינתיים, הוא גורם לסביבה הקרובה (אשתו, המשפחה, הילדים) סבל רב. מה היית אומרת לאשתו? בעצם, גם לה יש בעיה, כי בעלה מתעלם מהסבל שהוא גורם לה וחושב בעיקר על עצמו ועל הצרכים שלו וגם מאשים אותה בכך שהיא הדורם לסבל: היא הרי מזהמת את הסביבה. ניטרלתי את גורם המחלה בכוונה, כי זה לא משמעותי אם האדם עושה את זה בכוונה ובאופן מודע או כתוצאה מהמחלה שלו. מה שחשוב, זה שהאנשים הקרובים ביותר סובלים. גם כתוצאה מההתנהגות עצמה וגם כתוצאה מההאשמות המוטחות בהם. אז הקרובים צריכים טיפול או לא?
אשמח לשמוע את דעתך.

את מנסה להגיד מה שאני כבר בעצם יודעת, שהוא החולה מבין שנינו והוא צריך טיפול?
אבל אני רוצה לדעת אם יש לזה "תרופה" או יותר נכון לאמר-ריפוי?
האם זה יכול להגיע ממני אליו או שאני מתאמצת לחינם כי אם זה לא בא ממנו זה לא שווה דבר?
עדנה.

קראתי שוב את תשובתך.
נראה לי שגם אני צריכה טיפול .
עדנה.

בקריאה השנייה ראית משהו שלא ראית בקריאה הראשונה: מי שצריך טיפול הוא לא רק זה שמוגדר כחולה. ברוב המקרים, מי שנפגע וסובל זו דוקא הסביבה הקרובה, בעיקר המשפחה.
טיפול טוב יכול להיות מקור לתמיכה, כך שלא תהיי כל-כך לבד עם כל מה שאת עוברת ובטיפול תוכלי לחשוב יחד עם המטפל/ת על מה שאת עוברת, על מה שכל המשפחה עוברת ואיך ממזערים את הפגיעה והנזק.
אני לא יודעת איפה את גרה, אבל בכמה ערים בארץ נפתחו לאחרונה מרכזי תמיכה למשפחות של עמותת אנוש: בתל-אביב, אשדוד וחיפה. במרכזים אפשר לקבל יעוץ ראשוני, תמיכה והפניה. את

אפשרות נוספת זה לבדוק אם בביה"ח בו מאושפז בעלך נותנים שירותים גם למשפחות.
יש כמובן עוד אפשרויות. בואי נחשוב יחד מה מתאים לך.

אני מבינה ממך שכדאי לטפל ולא לוותר עדיין?

לפרק אפשר בכל רגע נתון, אבל אח"כ יכול להיות קשה וגם בלתי אפשרי לאחות את השברים.
אני מבינה שאת מתמודדת עם כל הקשיים כבר הרבה מאוד שנים ושאין לך כוח יותר, אבל כמו שהבנת בעצמך, שווה להשקיע מחשבה בדברים לפני שפועלים, כמו שנאמר "סוף מעשה במחשבה תחילה". אני חושבת, שמכיוון שאת מתמודדת עם מצב קשה ומתמשך, כדאי מאוד שתפני לקבלת תמיכה ויעוץ מאיש מקצוע.
כמו שאמרתי לך, יש כל מיני אפשרויות ואשמח לעזור לך לחשוב על האפשרות המתאימה ביותר עבורך.
הפורום הזה יכול לספק עצה ותמיכה, אך לא להוות תחליף לפגישה ב- 4 עיניים עם איש מקצוע שיוכל לשמוע אותך ולעזור לך לחשוב ולהתארגן.
אז אם תרצי, דברי אתי כדי שנחשוב מה יכול להתאים לצרכים שלך ולהיות טוב עבורך.
להתראות בינתיים

את שואלת אם הבגידה קשורה במחלה,
ואני חושב שחד משמעית כן. ולא רק זה, זה קשור בהרבה גורמים,
יכול להיות שעומס החיים גורם לו לפרוק את המתחים ולהחצים
בחיקה של מישהי זרה, אחרת.

במקרה כזה, טיפול פסיכולוגי יכול מאד לעזור ולהוביל אותו למסקנה
שמה שהוא עושה הרסני לעצמו ולזוגיות שלכם.
אולי יש גם מקום לטיפול זוגי על מנת לאחות את הקשר ביניכם...

אז לא לפרק , התחלתי בהליכים.
הוא מגיע למצב שתוך אישפוז הוא מספר לי שרוצה להיות עם משהי משם.
מה אני שטיח?

אם עוד יש לך קצת כוחות, חכי עם הפירוק.
התקופה הזו מאד קריטית והוא זקוק לכל התמיכה שאפשר.
גם אם הוא עושה "שטויות", אל תמהרי להסיק שהוא לא אוהב אותך,
חלק מהמחלות האלה זה הצורך להיות נאהב ומקובל על אחרים,
יש הרבה מאושפזים וחולים שעושים גם "שטויות" כחלק מהצורך הזה.
זה גם חלק מזה שהוא בוחן אם הוא עדיין אטרקטיבי
ואם רוצים בחברתו. מי שעובר אשפוז בודק מה לא בסדר איתו,
והוא הולך על חבל דק ומנסה כל מיני דברים,
על מנת להחזיר לעצמו את הבטחון העצמי, זה מהלך טבעי במחלות נפש...

אם כעבור תקופה תראי שהוא לא נגמל מהצרכים ה"חיתיים" הללו,
תאיימי עליו בעזיבה ואז תחליטי מה את עושה,
אבל לא בזמן אשפוז. מנסיון אני יכול להגיד לך שטראומת נטישה
בזמן אשפוז, הרבה יותר נוראית מטראומת האשפוז עצמו.
גם את לא תסלחי לעצמך משך כל חייך, שנטשת כשהכי היו זקוקים לך.

במהלך הימים הוא הגיע להחלטה שהוא רוצה להתגרש, למרות שהוא עדיין בבי"ח.
האם עכשיו כן להרים ידיים?

כי נראה לי שהתערבבו לך כמה דברים שאינם בהכרח קשורים זה לזה.
או בקיצור: את מבולבלת.
תראי, את מצפה לתשובה בנוגע ליחסייך עם בן זוגך. נכון? את רוצה שאגיד לך אם להרים ידיים ולפרק את הנישואין, או להחזיק מעמד ולהשאר אתו. נכון?
דבר ראשון חשוב לי שתביני שבפורום הזה, כל אחד מדבר בשם עצמו בלבד: רונן בשם רונן, הילה בשם הילה וכו'. כך שמה שאני אומרת, בשמי בלבד נאמר.
ומה שאני אומרת לך הוא שתקופה כזו של בלגאן ובלבול היא תקופה לא טובה לקבלת החלטות. בדרך-כלל, החלטות שמתקבלות מתוך עומס ובלבול הן החלטות נמהרות ויש סיכוי שהאדם יתחרט עליהן בעתיד. אני לא יודעת אם היית פעם במצב כזה וקיבלת החלטה במצב של בלבול ולחץ. אם כן, אז את בוודאי מבינה על מה אני מדברת.
ועכשיו בואי נעשה קצת סדר:
יש כמה מגירות. אחת נקראת "עדנה", האחרת נקראת "X" (אני לא יודעת מה שמו של בעלך) ומגירה נוספת נקראת "עדנה + X, זו המגירה המשותפת שלכם.
אני מתייחסת אך ורק למגירה שלך. במגירה שלך יש הרבה בלבול ובלגאן וצריך לעשות בה סדר, אחרת לא תמצאי לא את הראש, לא את הידיים ולא את הרגליים. זה לא קשור למגירה X ולא למגירות אחרות, למרות שאם תעשי סדר במגירה שלך, זה ישפיע על מגירות אחרות (למשל: יפלו לתוכן פחות דברים מהמגירה שלך).
כדאי לך מאוד לעשות סדר במגירה "עדנה". עזבי אותך כרגע מכל השאר. תתמקדי בעצמך.
בואי נמצא מישהו שאת יכולה להפגש איתו או אתה ליעוץ ותמיכה, שיעזור לך לעשות סדר ולראות מי את, מה את ומה את רוצה.
אנחנו כאן לא מכירים אותך מספיק ולא יכולים לעזור לך לעשות סדר כזה. זה דבר שצריך לעשות ב- 4 עיניים.
את איתי?
רוצה עזרה בלאתר איש מקצוע מתאים?

בודאי.
אני חסרת אונים לחלוטין.

אם את רוצה שננסה, אז תצטרכי לומר לי איפה את גרה, היכן בעלך מאושפז וכו'.
אם את רוצה פרטיות, אז תוכלי לפנות אלי באמצעות המייל שלי, הוא מופיע למעלה, בכרטיס הביקור.