בעיה אישית במסגרת הזוגיות

שלום,
נ+3 22 שנה בד"כ מאושרת דתיה.בת 43
באנו מעדות שונות.מהתחלה היתה בעיה בעיני במראה החיצוני שלו.
אך תמיד שכנעתי את עצמי כי יופי לא קובע ומה שבאמת הוא האמתיות הפנימית
שמחה,חכמה הצלחה מזל ובריאות לכל.
הוא בא מרקע דתי אני באתי מרקע חילוני/ממשפחה שמבינה ויודעת דת.
זה ממש לא הבעיה.
הבעיה במראה תמיד הוא ידע את זה אפילו בתחילת המשא גילה ושיתף יחד איתי
שיחה מעמיקה מאוד ואפילו היו נסיונות שלי להתגבר וכמובן שאנחנו לא נסגרים בבית
ובמהלך המשא יש יהיו ודאי והיו בילויים חברתיים מהנים וטובים אבל הם תמיד היו במסגרת
אנשים שאני מרגישה טוב איתם או שראיתי כי אוהבים אותו ורוצים אותו הוא איש נבון חכם חזק מנטלית ואהוב אך המפגש ה"מאיים"הוא עם האנשים "שלי" עבודה במיוחד אנשים מהעבר אנשים חדשים יש בתוכי פחד (שאין לי עליו זכות אבל הוא קיים)מה יגידו עלי
אם יראו אותו (תימני קצת שמנמן קצת קריח אך חינני לא מראה רגיל)(אני קצת רזה נאה יחסית ואני יודעת שיופי לא נשאר מראה נחמת זב בהחלט סביר לביטחון העצמי ועוד..)
אך אני תמיד מתביישת מסמיקה חסרת אדמה כשהמפגש מתקיים כך גם היה בבר מצווה
של הבן הגדול הברית ש הקטן היה סביר כי מעט אנשים שלא הכירו באו.
חתונה שלנו היתה מאוד צנועה גם מסיבות היופי (כסף מעמד דת אי הסכמת ההורים)
בסוף כמובן נערכה אך לא כמו שמקובל היום.
וכל הזמן אוכלות אותי השאלות האם בחרתי נכון מי נתן לי זכות מחר אני לא אהיה אחת מהם
אני מזדקנת ויש את הילדים ויש את הזוגיות והסקס לשמחתי לא נדרש יותר מדי רק כשזה טבעי ונכון. אני אוהבת את המגע שלו את החכמה שלו אבל תמיד ה"נמכתי "את עצמי בגלל
צניעות אהבה אליו ואו שתמיד אזכור מי אני ומה אני ואני לא יכולה להיות יותר ממנו.
אך בחברה החילונית שלי העבודה הם מבחן כאשר מתקיים ארוע זוגי חברתי ואז כל החיצים מופנים אלי
לא להביא אותו להימנע מהמעד הזה כי כשהייתי שם איבדתי את עצמי הייתי "כבוייה" לא אמיתית כלפיו באותם רגעים ואחר כך "חולה"שבועיים ואוכלת את עצמי על חוסר ההצלחה
ועצבות ואחר כך עצבנות וכשהכל עובר הזמן השכנוע החוזר ששום דבר לא אסון שבסה"כ אני לא כזאת "גדולה" אני לא כזאת יפה או חכמה וזה בסדר כי אני עומדת במבחן היקום
שהקב"ה בוחן "כליות"כלומר את לא מחליטה את תתמודדי לצד שלו אין כמובן בעיה כי אומרים לא כל הזמן איך מצאת כזאת.
ולי אומרים מה זה את זה בחרת איך הגעת אליו בכלל ואחרי שהוא נכנס ללבבות הוא חביב הקהל
ואני פחות.
מה עושים ממשיכים להימנע או פשוט לשתות כדור הרגעה כשזה קורה כל עולמי מסתחחר שוב כשיש ארוע שצריך להביא או להכיר את הבן זוג מה אני מתביישת בו ואולי הוא מתבייש בי
מי נותן לי זכות ואלי מחר אני אהיה פה.
למרות כל הכתוב אני עדיין שפויה עובדת מתפרנסת נורמלית אוהבת לא אוהבת מגדלת ילדים
מקסימים וטובים יש לי חופש כלכלי חופש תנועה ופה בעצם הזוגיות קובעת.
האם אני צריכה לעשות משהו.
חוץ מלבקש ממנו לצאת איתי יותר.