מעוניינת מאוד בתשובה דחופה!

שלום,
אני בת 39 נשואה ואם לילדה מקסימה בת 10.לאורך כל חיי הייתי העוגן לכולם ולעצמי.
עברתי המון משברים במשך השנים ופה חשוב לי להזכיר שאני נכה,מרותקת לכיסא גלגלים,כך שראיתי לא מעט בחיי מיום היותי בת שנתיים וחצי בו התחלתי סדרת ניתוחים וטיפולים.הוריי תמיד היו לצידי ובזכות זאת עברתי מסלול חיים די רגיל ,למרות ההתמודדות שלי כאדם מוגבל פיזית!תמיד הורי החדירו לי לתודעה שהמגבלה היא רק פיזית ואין דבר שלא אורכל להשיג.הייתי בבית ספר רגיל,למדתי באוניברסיטה,הייתי בצופים,הכל היה רגיל.יחד עם זאת תמיד הועבר המסר שאני אחראית להיות התומכת בשתי אחיותיי הצעירות יותר,דבר שלקחתי רחוק מדי ,עד היום וקשה לי להרפות.
יחסיי עם חמתי היו טעונים מאוד עקב כל מיני סיבות שהביאו אותי למשברים מאוד כואבים,חשוב לי להזכיר שאף אחד מהם לא קשור להיותי נכה.תמיד התיחסתי לעצמי טבעי,כך שבמשך כל חיי הסובבים אותי התיחסו אליי בהתאם.
התחתנתי עם בעלי,התגלו חובות,רצתי איתו לבתי משפט,הרכבתי לו תיקים לבד,דברתי בשבילו,הרכבנו איחוד תיקים שעד היום אנו משלמים ונשלם עוד שנים.זאת הסיבה שילדתי בת אחת היות ואני צריכה את הקצבאות שלי לעזרה בבית ועם הילדה והכל הלך לחובות שחמתי גרמה לבעלי.
אני יכולה להמשיך לכתוב ללא סוף כמה נפגעתי בעשור האחרון ואיזו התמודדות היתה לי ככלה טריה,בהריון וכאמא טריה.
בעלי עבר תהליך במשך שנים בו הוא התפכח והיום אנחנו מאוד קרובים ומחוזקים.

בשנה האחרונה ,הבן שלו בן 19 עצמאי, והיו לנו חיים די שלווים,לבעלי יש עבודה יציבה והוא מרוויח יפה.חזר לו הביטחון ויש בו הרבה הערכה אליי ואל הבית שהקמנו.למרות כל הכתוב,מעולם לא היינו ברוגז עם חמתי,אך היחסים היו בנוסח "כבדהו וחשדהו" כי בכל פעם שניסיתי לשים הכל בצד ולהתקרב,כי אמא יש רק אחת והיא אם בעלי,היא היתה פוגעת בזוגיות שלנו.

לפני כחודש התחלתי להרגיש חולשה,בחילות,זרמים בגוף,מחושים בבטן.לאחר כמה ימים שמעתי שמצבה של חמתי הדרדר. היא חלתה בסרטן לפני כשנה וחצי והמחלה חחזרה באופן אגרסיבי ביותר.תחושות אלה פקדו אותי פעמיים כשישבתי עם בעלי במסעדה וכן בבית.קשה לי לתפקד.ערכתי בדיקות והכל תקין.הרופאה משערת שזו חרדה.

בעלי נותן את חלקו כבן,כספית ובעזרה פיזית.אני מתעלה מעל עצמי כי המצב עדין ובעלי מאבד אמא.הרופאים טוענים שזה מצב של ימים עד שבוע.גם זה גורם בין אחיו לבעיות אך אני תומכת בו.

חשוב לי להזכיר שבשנים האחרונות נתתי הכל לבית ולכן הייתי המון בבית.חשוב היה לי לטפל בילדה,תמיד במתח שלא יקראו לי לבית הספר כי היא לא חשה בטוב,או שיקרה לה משהו בדרך כי אני לא יכולה לקפוץ מהר ולעזור לה.סוג של מתח שאני תמיד חווה אך לעלדאוג לבעיות הכלכליות, כך שהתנתקתי מהכל !חוץ מלצאת עם הילדה,שהיום היא כבר גדולה,

אני במצוקה.אני מרגישה כל פעם נפילות פיזיות,מפחדת לצאת שזה לא יתפוס אותי בחוץ,יש לי בחילות.מה זה יכול להיות?מה עושים?

תודה מראש,
ליל.