לא יציבה

היי,
כתבתי פה לא מזמן ורוני ענתה לי. כתבתי שאני בת 17, נמצאת בטיפול פסיכולוגי מסוף אוגוסט והתחלתי טיפול תרופתי באסטו לפני כחודש וחצי וסובלת מדיכאון. בזמנו כתבתי בגלל תחושה שהכדורים לא עוזרים ושבעצם, כלום לא ממש עוזר.
אז עכשיו אני מרגישה יותר טוב, אני מנסה שוב להתמיד ולעשות דברים, לעשות דברים שקשורים במגמת המוסיקה שאני חלק ממנה, לנגן, לשיר, להלחין, ללמוד (אני תלמידה מצטיינת), לקחת שיעורי נהיגה, לצאת עם חברים. לחיות.
ובד"כ אני בסדר, אלא שלפעמים בצורה לא ממש עקבית פתאום אני שוב מרגישה כ"כ רע, והכל חוזר אליי. כל המחשבות על המוות, התחושה שבא לי רק להעלים את עצמי ולא לראות אף אחד יותר. ואני מטפלת בתסבוכים שלי ובדבר המוזר הזה שנקרא אני עם הפסיכולוגית, אבל מרגישה אבודה. כאילו אין מזור לכאב, ואין תחתית לתהום הזאת. כאילו אחרי הכל ולפני הכל, דכאון זה מה שאני.
ביום חמישי הייתה לי פגישה עם הפסיכיאטרית ואמרתי לה שאני בסך הכל בסדר רק עם נפילות לא רציניות מדי פעם, אבל מאז אני מרגישה מאוד מאוד רע ונראה לי שאולי הנפילות האלה כן רציניות כי אני מרגישה משותקת. והפעם הבאה שיש לי פגישה איתה היא בעוד קצת פחות מחודש, אני לא יודעת אם להקדים את התור.
הצילו...