בעיה חברתית

שלום,
אני חושבת שמיותר לספר לכם את סיפור חיי,
למרות שימלאו לי בקרוב רק 18, אני חושבת שעברתי הרבה בחיי.
מאז גיל צעיר הייתה לי נטייה לדכאונות ופגיעה עצמית,
חתכתי ורידים, הרעבתי את עצמי וכו' ,
עברתי עליות וירידות בחיים.
תמיד הצלחתי להתגבר ולעמוד שוב על הרגליים למרות שלפני חודשים מספר,
נפטר בן אדם שהיה חשוב לי מאוד ועוד לא הצלחתי להתמודד עם האובדן,
הבעיה שלי אחרת.

תמיד הייתה לי בעיה חברתית, לא הייתי כמו כל הילדים,
מאז תקופת הגן, המשפחה שלי נזכרת בחיוך איך שנאתי
את המקום "הרועש" הזה, הייתי תופסת את אימא את הרגל של אימא ומסרבת לעזוב.
בכל שנותיי, הסכמתי להשתתף בטקס בית ספרי אחד,
הייתי צריכה לדקלם שורה מתוך סיפור ועשיתי זאת בהצלחה עד שהתבלבלתי במילים האחרונות.
אנשים לא התייחסו לכך בחשיבות רבה,
אבל זה היה מקרה אחד ממקרים רבים שהורידו לי את הביטחון העצמי שהיה נמוך מלכתחילה.

הגעתי למצב שבו לא היו לי חברים בכלל,
כשמישהו היה ניגש להתיידד איתי הייתי מסתובבת ובורחת.
הייתה לי שיחה עם יועצת בכיתה ח' שאמרה שיש לי "פחד קהל יוצא דופן"
היא ניסתה לעזור לי להתגבר על הפחד הזה אבל ללא שום הצלחה.

הצלחתי להתיידד עם מישהי שהפכה לחברה טובה שלי.
היא לקחה אותי למסיבות ומפגשים של חבריה, מעולם לא נהנתי.
כמה שלא ניסיתי להתיידד ולזרום, לא הצלחתי.
הפכתי לילדה "השקטה" ללא השם שבאה עם חברתה,
הייתי יושבת בפינה ולא אומרת כלום.

בשלב כלשהו הסכמתי לשתות אלכוהול,
שתינו, השתדלתי לא להגזים ומסתבר שלא בדיוק ידעתי מה זה להגזים.
בערב הכרתי את מי שהפך בעתיד לחבר שלי.

היחסים שלנו היו מאוד לחוצים בהתחלה, הייתי שותקת, מתביישת, עם הזמן למדתי להשתחרר קצת.
הוא בן אדם של חבר'ה, והוא מאוד מתבאס שעם כל המאמצים שלו ושלי, אני לא מצליחה להתמודד עם הבעיה החברתית שלי, אני יוצאת איתו אל החברים שלו אבל בסופו של דבר אני מוצאת את עצמי משתעממת ויושבת בצד עד שהוא נאנח ומחליט שהגיע הזמן ללכת.

אני לא אוהבת לצאת לעיר, מלחיץ אותי לראות אנשים, לעבור ליד אנשים. אנשים מפחידים אותי.

הייתי רוצה לשמוע ממכם האם זאת בעיה שניתנת לפיתרון או שזאת כבר מחלה כגון פוביה או משהו?
ולא, אני לא אלך לפסיכולוג כי אין לי או למשפחה שלי את התקציב לזה כרגע, אנחנו נמצאים במצב כלכלי מזעזע ולכן פניתי למקום היחידי שחשבתי שבו אוכל לקבל עצה.
אם לדעתכם זאת סתם בעיית אופי, אני אקווה שבסופו של דבר אצליח להתמודד עם זה.
אם לדעתכם זאת בעיה יותר רצינית, כנראה שאצטרך להרים ידיים ולחפש כסף לפסיכיאטר,
אני רק רוצה לשמוע את דעתכם ואני יודעת שדרך האינטרנט זה מאד קשה ולרוב אי אפשר לקבל עזרה או תשובה אמיתית, ובכל זאת ארצה לשמוע את דעתכם. תודה מראש!