חשה בעיתיות בחיי

שלום מירב,

כל פעם נחמץ הלב לשמוע עד כמה חברת הילדים יכולה להיות קשה ואכזרית. בשנותייך הרכות, בהן היית זקוקה לסביבה שקטה ותומכת, סביבה שתאפשר לך למצוא את מקומך ולגלות בנחת מי את ומהם שאיפותייך ורצונותייך האמיתיים, דוקא בשנים אלו נאלצת להאבק על קיומך בפני התקפות וסנקציות חברתיות. מאז ועד היום את מתנהלת בצורה הישרדותית, כשמניעת כאב וכשלון פועלים כמניע ראשוני, במקום הגשמת חלומות ומימוש עצמי.

נסי לחשוב איך בכל זאת הצלחת להתמודד עם הקשיים ולשרוד את השנים הקשות האלו. נסי להיזכר מה היו הכוחות והמשאבים שחיזקו אותך, ומי בכל זאת עמד לצידך. התחברות לכוחות ולקשרים חיוביים תעזור לך להמשיך להתמודד עם הפחד השולט בחייך כיום ולהתגבר עליו.

מצויין שהתחלת טיפול נפשי. טיפול הוא הסביבה המוגנת והבטוחה שבה תוכלי סוף סוף להתחבר אל עצמך, וגם לקבל הכוונה. נסי לסמוך על המטפל ולהישען מעט, למרות שכל חייך התרגלת להסתדר בכוחות עצמך.

יתכן כי בהמשך תוכלי להנות מטיפול קבוצתי, כדי להתגבר על החרדה החברתית ולפתח מיומנויות חברתיות בסביבה בטוחה. גם טיפול תרופתי נוגד דכאון מפשר פלאים מצב של חרדה חברתית, אם תרצי בכך.

שנה אזרחית טובה ובהצלחה

רוני,

תודה רבה על התגובה.
גם מבלי להכיר אותי באופן אישי, אמרת את הדברים הנכונים ביותר.
אני אכן מבחינה ביתרונות של להיות "מטופלת" ומשתדלת להעלות הכל בפני המטפל, אך טיפול עלול להיות ארוך ומייגע.

רב תודות
מירב