יהיה בסדר...

שלום לך..
כמה טיפים....
ראשית בנוגע לפסיכומטרי, האם ניסית לבקש הקלות? האם בעבר עברת אבחון לקויות למידה? או אבחון הפרעת קשב?
אם את מרגישה שאת זקוקה להארכת זמן כדי שתעברי אבחון על מהת לקבל הקלות כדי שתוכלי לצלוח את המבחן הנוראי
הזה, ואם את מרגישה שקשה לך להתרכז תשקלי אבחון קשב וטיפול תרופתי
אני לא רושמת לך סתם , גם לי לא הלך בפסיכומטרי, ורק בפעם הרביעית שהשכלתי לבקש הקלות ונעזרתי בריטלין קבלתי 680 !
אני חייבת לציין שללא ההקלות קבלץי כל הזמן בקירוב 550
שנית, אני לא יודעת מה ברצונך ללמוד , אבל היום מוצעים מסלולים נרחבים במכללות עם תנאי קבלה נמוכים יותר אשר מאפשרים ללמוד כמעט כל מסלול....
אל תתתיאשי!!!!
את נשמעת בחורה אינטליגנטית שיודעת מה היא רוצה , אל תפסיקי לחלום!!!
שיהיה בהצלחה!!!!!

ממש תודה על התגובה בהחלט לא ציפיתי,
זה לא תקף לגבי הפרעות קשב וריכוז או צורך ברטלין להפך אני יכולה לשבת ללמוד שעות על גבי שעות ובלי להרגיש בכלל שעבר היום...
אני כמו שהגדירו אותי תמיד פוטנציאל לא ממומש....
המבחן הזה דורש יותר מכול כוח נפשי ולהיות במצב מאוזן, הוא גוזל כול כך הרבה אנרגיות וכוחות שגם ככה אין, אבל לא נתייאש ולא נוותר על החלום.
הרי חיים פעם אחת, צריך לחיות אותם במלואם לא תמיד הכול דבש...

:)

באמת תודה לך....
ממש העלית לי חיוך לדעת שיש מי שמאמין בך גם אם הוא לא מכיר אותך....

שלום לך,

מהתגובה שלך, אני יכול לשמוע את התסכול שלך על כל המאמצים שאת משקיעה, וההרגשה שהם לא נושאים פרי. אני גם שומע את הצורך שלך לבטא, להוציא את הדברים החוצה, ולא רק לאגור בפנים. לפעמים עצם האפשרות להוציא החוצה את התסכול הוא חלק חשוב בהתמודדות עימו. לכולנו יש רגעים קשים, אי-הצלחות, תחושות שהדברים הולכים קשה, וכדומה. ולפעמים פשוט קשה (ואולי גם נמאס)גם לעשות את כל המאמצים שהחיים דורשים מאיתנו וגם רק לחייך ולהגיד 'הכל סבבה'. מותר להרגיש גם אחרת, זה לגיטימי וזה חלק חשוב מלהרגיש בכלל.
התסכול ממבחן הפסיכומטרי מאוד מובן. זה מבחן שבודק יכולות מאוד מסוימות (וביניהן, היכולת להתמוד עם מבחן גדול לאורך זמן, להשאר מרוכז, התמודדות עם סוג הלחץ של המבחן הזה וכו'). לפעמים יותר מדי תלוי במבחן הזה. אבל כפי שכתבו לך, יש היום מסלולים רבים בדיוק משום כך. עם זאת, אולי יהיה גם נכון לקחת כאן את ההזדמנות ולבדוק מה מתאים לך? ומה את רוצה? עם דגש עלייך. לא מה נכון לעשות. או מה מקובל לעשות. האם זה באמת מה שאת רוצה? האם זה מה שאת מרגישה שמתאים לך? האם יש לך (בתוכך) אופציות אחרות? ואפשרות לבחור במשהו אחר? מבחינת החופש הפנימי לבחון מה המסלול שאת רוצה עבור עצמך?
חשוב יותר שתרגישי חופש פנימי לבחור עבור עצמך, מאשר שתבחרי כך או אחרת. אותה בחירה בדיוק שבאה מתוך תחושה של חופש מרגישה ונחווית אחרת לגמרי, כולל המחירים שלה, והדרכים השונות שאנו הולכים בהן בדרך. חשוב לזכור כשאנו בוחרים לבחור גם את הדרך, ולא רק את המטרה, שהיא בסופו של דבר הרבה יותר רגעית וחולפת.

לסיכום, נדמה לי שאת זקוקה למרחב שבו תוכלי לבטא את מגוון הרגשות שלך, חיוביים ושליליים כאחד, ולהרגיש חופשיה יותר. התחושה כי כל מה שאת עושה מרגיש לא מספיק טוב, נשמעת תחושה קשה, מתסכלת וכובלת. אם את יכולה למצוא לעצמך מרחב שכזה עם אדם קרוב כלשהו (קרוב משפחה, חבר/ה, או מכר/ה אחר) זה טוב. אם לא, ותחושות שתסכול שאת מתארת נשארות ומתמידות, ואת מרגישה קושי להתמודד עם הלחצים בחיים שלך, מומלץ לפנות לטיפול פסיכולוגי. יש אפשרויות טיפול זולות יותר, אם דרך קופות חולים או ארגונים אחרים שמסבסדים חלק מהטיפול, ואם דרך השירות הציבורי שמציע טיפול מקצועי במרפאות לבריאות הנפש.

בהצלחה