בן אדם עצוב - חלק א'

מנהל הפורום

טובי פלד
טובי פלד
לקביעת תור אצל טובי פלד ללא פרסום בפורום
 
  • בן אדם עצוב - חלק א'
    ---
    18/01/2011

    שלום רב,
    אני כותב אליכם בתקווה לקבל הכוונה, בין אם ראשונית בלבד, בנוגע למצב אליו נקלעתי במהלך השנים.
    אתחיל מהסוף, כיום בשנתי ה-25, אני בן אדם עצוב, קשה לי והבאתי על עצמי בדידות. איך התגלגלו האירועים עד לכך? אעלה את דבריי בשני חלק מאחר וזה מעט ארוך.
    חלק ראשון:
    אני מניח שהדבר העיקרי מגיע מהבית באופן מובן, מעבר ליחסים הרעועים והויכוחים הקשים בין ההורים בשנות ילדותי, עד שלבסוף הם התגרשו לפני 10 שנים, היה גורם עיקרי שהקשה עליי חברתית וערער את הביטחון העצמי של אני מניח – המעברים התכופים. כיום אבי אינו מתגורר איתנו, אך בתקופה בה גר איתנו, בעקבות העובדה שהוא חיפש את עצמו מבחינה עסקית וניסה עבודות שונות באזורים שונים בארץ לאורך השנים, עברנו דירה מספר פעמים. עד גיל 8/9, גרתי בעיר מסוימת, לאחר מכן עברנו לעיר אחרת, ונאלצתי לנחות בסביבה ובית ספר שכבר מגובשים חברתית ולנסות להשתלב. אני זוכר עד כמה זה היה לא קל למרות שחלפו שנים רבות, אך בסופו של דבר, הצלחתי להשתלב והיו לי שנים מהנות. אך בגיל 13 עברנו דירה לעיר חדשה פעם נוספת, זה היה קצת לפני הגירושים והיציאה של אבי מהבית. נאלצתי לעבור את כל התהליך מחדש, רק שבפעם זו, צלחתי הרבה פחות, היו לי קשיי הסתגלות חמורים והתקשתי להגיע סדיר ללימודים במשך שנתיים עד שבסופו של דבר עברתי סוג של השתלבות והמשכתי ללמוד עד לקבלת בגרות מלאה. מאז לא עברנו דירה שוב, אך לאורך השנים הללו (מגיל 13), על אף שהצלחתי ללמוד, לא הצלחתי לחוש מקובל חברתית והביטחון העצמי שלי צנח, בדיעבד, גם לא הייתי מפותח כל כך מנטלית לדעתי, הבגרות וההבנה הליברלית יותר הגיעו רק לקראת גיל 20.
    במהלך שנים אלו, היה לי חבר טוב אחד, שהיה כמו אח בשבילי, אך הוא לא ראה בי כך, פשוט היו לו הרבה מאוד חברים ולא יכל להקדיש לי כפי שיכולתי להקדיש לו, מאחר ולי לא היו הרבה חברים. הייתי יודע על בילויים חברתיים דרכו והייתי מצטרף, אך מעט פעמים, כי הייתי מפוחד,וכל דבר קטן כמו בדיחה על חשבוני במהלך בילויי הייתה מלחיצה אותי והייתי ממעט לבלות יותר ויותר, סוג של דרמטיות יתר. תוסיפו לכך את האופי המגונן של אימי, שעד גיל מאוחר יחסית (15 בערך), הייתה דואגת על כל בילוי ומבקשת שאחזור מוקדם, שומרת אותי קרוב לליבה. היא אמא עם לב זהב אך דאגנית מאוד וכך הפכתי לגבר שהוא אינו "גבר", לא משהו שיכול לגונן על בת זוג למשל, אני בן אדם שלוקה באסרטיביות, וגם אם זה השתפר מעט לאחרונה, זה עדיין לא זה.
    אותו חבר טוב שהיה כמו אח בשבילי, לאט לאט ניתק ממני קשר לאחר שהתפצלנו כל אחד לדרכו אחרי תקופת הלימודים, וזה קרה לי עם חבר אחר גם כן.
    בצבא לא שירתתי (אני מצטער על כך כיום), פשוט לא הייתי מסוגל, הייתי מפוחד ונמנע ממגע עם אנשים חדשים, הם החליטו לשחרר אותי ומצאו בי לא כשיר לשרת עקב חששותיי.
    -סוף חלק ראשון-

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה
    בן אדם עצוב - חלק א'

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • בן אדם עצוב - חלק שני

    ---
    18/01/2011

    חלק שני:
    עם השנים היו אלה שראו בי חבר אופציונאלי וניסו להזמין אותי לבילויים, אך הפכתי לבררן ומורגל יותר מדי לבית ועל אף שיצאתי פעמים בודדות, התרחקתי מהם מיוזמתי לאט לאט עד שהקשר נותק.
    בנוסף, לאורך השנים כשאבי לא גר איתנו (ולא התאפשר לו לעזור לנו כלכלית – הוא נחל כשלון עסקי), נאלצתי לעבוד בכדי לעזור בדמי השכירות לאמי, אני עובד עד היום, אך לשמחתי אומר שאני עובד כגרפיקאי כיום בשכר נאה (יחסית) ואני שומע רבות שמרוצים ממני. לפחות בהיבט הזה המצב לא רע נכון לעכשיו :-).
    עקב המצב הכלכלי הקשה בשנים שעברתי, מיאנתי להוציא רישיון נהיגה וכיום עדיין אין לי, כעת אני יכול לממן זאת אך בינתיים עוד לא עשיתי זאת.
    גם בעבודה כמובן אני די סגור ולא מפתח קשרים עם אנשים מעבר לרמה מקצועית כמעט כלל.
    הדבר שהכי כואב לי בסיפור הזה, זה שעקב ההסתגרות והביטחון העצמי הנמוך (למרות שאני שומע רבות שהמראה שלי נאה, ומאז שאני עובד אני גם משקיע בלבוש וטיפוח כבן אדם ממוצע), אני בן 25 ומעולם לה הייתה לי בת זוג, לא יצאתי לדייט ואפילו לא התנשקתי אף פעם. מיותר לציין שאני בתול.
    משפחתי גורמת לי להרגיש שאני מוצלח (בכל הנוגע לעבודה ולמה שאני משדר באופן כללי והם אומרים לי תמיד כמה שאני מקסים והאופי של הוא פשוט מדהים והעזרה שאני נותן בבית אם זה בניקיונות או כל דבר אחר זה מאוד מוערך). כך שיש בי תכונות טובות, אני אומר דבר אחד בביטחון מלא, שאני בן אדם טוב שעושה הכל כדי להיות ישר ומנומס וערכיי חשובים לי.
    אך אני לא מצליח להיפתח.
    משפחתי מאוד נחמדה, לא מושלמת כמובן, אך אכפת לי מהם מאוד, אך אין קשרי חברות מאוד חזקים כי אני מאוד שונים, בין אם זה מנטלית או בין אם זה בהיבטים אחרים.
    בשנים האחרונות אני מתמודד עם בדידות זו על ידי אורך חיים שממלא אותי במשך שהותי בבית. סדר יום הכולל 9 שעות עבודה, פעילות ספורטיבית שממנה אני נהנה (מאוד מסופק מריצה למשל), אומנות ויצירה (אני כותב, מצייר ומנגן, מאוד ממלא אותי – מוצאים זמן לכל זה כשמתבודדים חח). ומעבר לזה, אני מבלה את יתר הזמן שיש לי ביום (וזה כבר מעט) מול הטלוויזיה או המחשב.
    הדבר הכי חמור לדעתי בסיטואציה (אולי אני טועה), זה שמרוב שאני בודד, אני נקשר לגורמים שבאופן טבעי אני לא אמור להיקשר. לדוגמה, התכנית האח הגדול, בה יוצא לי לצפות, מרוב שאני בודד ואני צופה בזה הרבה אני נקשר לאנשים דרך המרקע למרות שלא פגשתי בהם, כשהתכנית יורדת ממש קשה לי למספר ימים. יש לי דוגמאות נוספות אך הרעיון די מובן לדעתי.
    כל זה לא היה מפריע לי אם הייתה לי בת זוג שאני אוהב והיא אוהבת אותי, אך זה לא מסתמן באופק עקב חוסר הביטחון, ההסגרות, ולמרות שקרה מספר פעמים בודדות שמשהי ההייתה מעוניינת בי, לרוב זו לא משהי שמצאה חן בעיניי, ואני מניח שגם אם כן, לא היה לי קל לפעול.
    אסיים בסמיילי :) מכיוון שאני רוצה להיות אופטימי ומאמין שיש תקווה.
    אודה לעזרתכם ותודה ענקית על הסבלנות לקרוא את כל הכתוב.

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • בן אדם עצוב - חלק שני - תגובה

    שחף ביתן
    19/01/2011

    שלום בן אדם עצוב (שמסיים בסמיילי ומשאיר פתח לאופטימיות (:),

    כתבת הרבה מאוד, ועל אף שתגובות ארוכות מקשות להגיב באופן יעיל במסגרת של פורום שכזה, התגובה שלך קולחת ומעוררת עניין ורצון לעזור. כמו שאתה כותב, יש בך תכונות חיוביות רבות שמושכות, אך יש איזשהו חוסר תאום חברתי (לדוגמא האורך הרב מדי, במקרה הזה) שעלול לגרום לחוויית הדחייה שגם עליה אתה כותב.
    כוחותיך החיוביים והיכולות שלך ניכרות מאוד, ואני בטוח שהן יכולות לשמש אותך בחייך ולפתוח עבורך דלתות שונות. אך נדמה כי אתה מתאר קושי להכנס בדלתות האלו ואולי גם לדעת מה לעשות לאחר שנכנסת.
    קשה לצאת מהסתגרות חברתית ממושכת, מכיוון שהיכולות החברתיות הן מצד אחד מהמורכבות ביותר שיש לבני אדם, ומאידך אלו שרוכשים כמעט בלי לשים לב פשוט על ידי אימון מתמיד ויומיומי שקורה באופן טבעי. בנוסף קיימים גם חלקים פגועים, אשר מעדיפים להימנע מקשר ולהישאר במקום המוכר והבטוח יותר, גם אם בודד.
    אני מבין את המשאלה שלך שתגיע בת-זוג שתגאל אותך מבדידותך ותיתן מענה לבעיותיך. אך נדמה לי שדווקא עדיף ללכת בדרך יותר ארוכה במקרה שאתה מתאר. להתחיל לאט לאט להגדיל את המעגלים החברתיים שבהם אתה נמצא. כדאי באופן הדרגתי להתחיל ליצור קשרים חברתיים (לאו דווקא זוגיים), עם אנשים בסביבת העבודה שלך, בסביבת מגוריך, לימודים, או כל מעגל אחר שבו אתה נמצא. כיום גם האינטרנט הוא מעגל חברתי שכזה. מתוך הרחבת המעגל החברתי וביסוס הבטחון שלך בתחום הזה, יצוצו גם אפשרויות נוספות וכן הלאה. כמובן שבתהליך כזה יהיו עליות וירידות, והקושי האמיתי הוא לשאת את הקשיים ולא להסגר. זה כמובן יותר מורכב ומסובך מהאופן הפשטני שאני מציג כאן, ובעיקר אישי מאוד.
    על כן, רצוי שתהליך כזה יהיה מלווה גם בטיפול נפשי, שכן עליך להתחזק ולהיעזר בקשר יציב ובטוח שממנו תוכל לצאת לקשרים אחרים, ובו תוכל לבחון את עצמך בתוך קשרים ולהתמודד עם הקשיים, האכזבות וההצלחות. אתה אדם רפלקטיבי ומתבונן, ונראה כי תוכל ליהנות מקשר טיפולי ולהפיק ממנו עזרה חשובה.

    שיהיה בהצלחה

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום

  • תודה רבה

    ---
    19/01/2011

    * המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ רפואי או תחליף לו, כל הסתמכות על המידע היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בהתאם לתקנון האתר
    לקביעת תור
    סגירה

    הוספת תגובה

     

    לקביעת תור או פניה אישית למומחה ללא פרסום בפורום


שאלות ותשובות נוספות שעניינו את הגולשים שלנו