האם יש דבר כזה??

שלום שני,

יתכן כי את מתכוונת להפרעת גוף דיסמורפית. בהפרעה זו, המצוייה על טווח ההפרעות הכפייתיות, יש לאדם תחושה טורדנית שאחד האיברים שלו או יותר פגום ודוחה למראה. ההפרעה גורמת לסבל רב, לפגיעה בתפקוד, ומלווה בהפרעות נוספות, כמו חרדה חברתית ודכאון.
תוכלי לקרוא יותר על ההפרעה בויקיפדיה.
אם את רוצה לשתף בחוויה אישית בעניין, את מוזמנת.

לאחר שקראתי את תשובתך חיפשתי מידע מעמיק אודות ההפרעה.
אני בת 24 וסובלת שנים מאובססיביות לגבי המראה שלי והיו מקרים שהרחקתי לכת עד לכדי ניתוחים פלסטיים(המזל שהם הצליחו ולא רואים שעברתי אותם).כמובן שהסביבה אומרת שאני יפיפייה רק שאני לא רואה על מה הם מדברים. לא פעם ולא פעמיים במהלך חיי יצא לי לקום בבוקר ולהסתכל במראה ובגלל שלא אהבתי את מה שראיתי לא הלכתי -ללימודים,לעבודה,לאירועים ובכלל למקומות שונים.על חבר אין מה לדבר-למה שיסבול את ההפרעה הזאת?מספיק לי שאני ממררת חיים של בן אדם אחד(אני) למה שעוד מישהו יסבול מזה?ובכלל אני לא חושבת שמישהו ירצה אותי..בכל מקרה,ממה שיצא לי להבין ההפרעה מתרכזת בגורם מפריע אחד למשל אף או שיער או ידיים אבל מה קורה כשיש כמה איברים שמפריעים?האם ההפרעה תקפה רק כשמדובר בפגם אחד בלבד?או שהדגש הוא על האובססיביות לגבי המראה?והאם פסיכולוג רגיל יכול לטפל בבעיה או שפסיכיאטר הוא הכתובת הנכונה?אשמח לתשובות.
אני כבר מתוסכלת ומיואשת מתקווה לחיים נורמליים ומספקים.

שלום שני,

אני מצטערת לשמוע על סבלך הממושך, ובעיקר המיותר. ניסית לשפר את מראה גופך באמצעות ניתוחים, אך נראה שחוויית הפגימות היא נפשית בעיקרה, וחווייה זו מושלכת אל הגוף.

לא אוכל לתת לך אבחנה מדוייקת דרך שיחתנו הוירטואלית. נשמע שקיים שילוב של bdd עם דימוי עצמי נמוך וחרדה חברתית. איבחון יותר מותאם תקבלי במפגש מקצועי.

בודאי שטיפול נפשי יכול לעזור! אני מציעה לך לפנות למטפל שיש לו ידע ונסיון בטיפול בהפרעה הספציפית ממנה את סובלת. אל תהססי לברר זאת בשיחה טלפונית מקדימה. זה יכול להיות פסיכיאטר העוסק גם בפסיכותרפיה, פסיכולוג קליני בגישה דינמית או קוגנטיבית התנהגותית. החלי את המסע הטיפולי שלך בבירור הגישות הטיפוליות באינטרנט ובחרי את מה שנראה לך מתאים לסגנונך.

אני מאד בעד שילוב של שיחות עם טיפול תרופתי, במיוחד במקרים שבהם המצוקה כל כך פוגעת בתפקוד. טיפול נוגד דכאון עושה פלאים גם למחשבות אובססיביות ויקל עלייך מאד. בהתאם לצרכייך החליטי אם את רוצה להתחיל קודם טיפול תרופתי, נפשי או שניהם יחדיו.

בכל מקרה התחילי טיפול בהקדם ועצרי את המעגל השלילי בו לכודים חייך,

כל טוב,

איזו תשובה מפורטת :)
אני נמצאת בטיפול כבר 3 חודשים אצל פסיכולוגית מטעם המועצה העירונית ובאמת התמקדנו סביב החרדה החברתית אבל אני מרגישה שאנחנו לא יורדות לעומק הבעיה.רוב התסכול שלי הוא בעקבות האובססיביות למראה ולדעתי (הלא מקצועית) החרדה היא רק התוצאה של ההפרעה הזו.כי אני נמנעת מללכת למקומות שלא יגידו שאני מכוערת או למשל שיחמיאו לאחרות ואותי לא יזכירו אני אפילו חושבת שלא ירצו לקחת אותי למקומות עבודה כי אף אחד לא ירצה לקחת מישהי מכוערת.אני חושבת שכמו שאמרת,טיפול תרופתי יהיה פתרון בשילוב עם שיחות..התרופה ציפרלקס יכולה להתאים לסוג הזה של ההפרעה?או שתרופה ממשפחה אחרת תהיה אפקטיבית יותר?

תודה שני, אני שמחה לעזור.

ציפרלקס ומשפחת מגבירי הסרטונין הן תרופות מצויינות שעוזרות הן לאובססיות והן לחרדה חברתית, שניים בכרטיס אחד.. לתרופות לוקח כמה שבועות עד תחילת ההשפעה, אולי בינתיים תקבלי משהו להרגעה. כמובן שאת ההחלטה יקבל פסיכיאטר/ית. רצוי שתשאלי על נסיון עם הבעיה שממנה את סובלת.

הימנעות היא הגנה מובנת אך מאד לא טובה בהתמודדות עם חרדה, כי היא משמרת תחושות של חוסר אונים ומונעת למידה מנסיון וקבלת פידבקים חיוביים. נסי לעבוד בטיפול גם על מטרות התנהגותיות הדרגתיות, כדי לשבור את מעגל ההימנעות ולגלות שהסביבה מקבלת אותך ואת תרומתך כפי שאת.

המון בהצלחה