רגש הקנאה

שלום rb,

נשמע שהחוויה שאתה מתאר בגיל 18 הייתה כואבת מאוד וחזקה מאוד, והרושם הכואב והלא נעים שלה נשמר בך עד היום. הקנאה הייתה כנראה בלתי נסבלת ועל כן - 'קברת אותה'. אבל השלדים בארונות חיינו נוטים לצאת מכל מיני כיוונים, וכנראה שגם הקנאה נותרה קיימת גם עם במחוזות עמוקים שאתה לא חש נגישות אליהם.
באופן כללי, אין הכרח לחוש קנאה כדי לחוש אהבה. אינני חושב שזה 'דפק' את יכולתך לאהוב, והערך הרגשי של מערכות היחסים שהיו לך או שאתה נמצא בהן הוא חשוב ובעל משמעות רבה. עם זאת, נכון שלעיתים קרובות אנו מרגישים גם קנאה בתוך קשרי אהבה, ויכול להיות שאתה שואל את עצמך על יכולתך להרגיש לעומק? על המשמעות של הקשר הנכזב מגיל צעיר? ועל המרחב שנתת לעצמך להתאהב בעקבותיו?
נדמה לי שאתה שואל בעצם האם יכול להיות שבעקבות הקנאה שחווית בגיל צעיר, צמצמת את המרחב הרגשי שלך על מנת שלא להיפגע שוב, ובכך צמצמת גם את רגשות האהבה שלך?

נראה כי זו שאלה חשובה עבורך, וראוי שתמשיך לחקור בה. תן לעצמך ללכת עם הזכרונות שעולים בך, עם הרגשות שלך והאסוציאציות ותראה לאן לוקחות אותך המחשבות שלך. אם אתה יכול תמשיך לשתף אדם קרוב במחשבותיך, עצם הדיבור עם אדם נוסף עוזר יכול לעזור לעשות סדר ולבטא את הרגשות שעולים בך.

אם תרגיש שהנושא הוא משמעותי ועמוק, וכי אתה זקוק לעזרה להתמודד עם מה שעולה בך, פנה לטיפול פסיכולוגי שבו תוכל לקבל את העזרה והתמיכה שידרשו לך להמשך תהליך הבירור הפנימי שאתה עורך.

בהצלחה

ראשית שחף... המון תודה על הענות .
מה שכתבת באמת מעורר בי המון תהיות על תובנה זו שפתאום צצה לה בגיל 45 .
אמשיך לחקור כמו שעשיתי תמיד
בברכת רוח גבית נצחית
rb