מאוד רוצה ללכת לטיפול אבל

היי
אני בת 25, בעבר התחלתי פעמיים בטיפול פסיכותרפי אבל הפסקתי אותם באמצע.
בפעם הראשונה לפני שנתיים, הפסקתי את הטיפול כי הרגשתי סוג של "זלזול" מהמטפלת. כל בעיה שהעליתי היא התייחסה אליה כל כך בקלילות כאילו היא לא מבינה את המצוקות שלי. לא אהבתי את היחס הזה שלה ופשוט נעלמתי לה. היא מצידה לא ממש חיפשה לבדוק לאן נעלמתי.
לקח לי הרבה זמן לאסוף את עצמי וכעבור שנה התחלתי שוב טיפול אצל פסיכולוגית אחרת. הפעם הבחירה שלי הייתה מעט יותר טובה - כאן הרגשתי שאמנם היא מבינה אותי אבל לא יודעת איך לעזור לי. היא הייתה מקסימה, והבינה אותי לחלוטין אבל היא לא ידעה איך לייעץ לי. לא ממש הצלחתי ליישם את העצות התיאורטיות שלה - וזה רק גרם לי לתסכול גדול יותר. הרגשתי רק שאני מעלה בעיות ולא פותרת אותן מפגישה לפגישה דבר שגרם להרעה בתחושה הכללית. כאן שוב נשברתי ואחרי יותר מחצי שנה החלטתי לפרוש כי לא הרגשתי הטבה במצבי ולכן העדפתי לחסוך את כספי.
היום לאחר חצי שנה, לא חושבת שהצלחתי לאסוף את עצמי אחרי הפרישה הקודמת.
הבעיות שלי עדיין עומדות בעינן - ואני מרגישה תקועה.
אני יכולה להעיד שמבחוץ זה נראה לזולת כאילו אין בעיות אבל מבפנים אני קורסת ואני חייבת עזרה - אבל לא יודעת לאן לפנות.
מצד אחד, אומרים לי שבאימון coaching יעזרו לי מאוד - אבל אני פוחדת ליפול למלכודות של שרלטנים. ובנוסף אני חוששת שהם לא יתנו לי "לחפור" כמו שאני כל כך אהבתי לעשות בטיפול (ורק לשים דגש - אוהבת לחפור ולמצוא פתרון ולא לחפור ולחפור ולהעלות חרס בידי). וזה לא יעזור לי אם מאמנים יגידו לי "תעשי כך וכך" בלי לנסות להבין את האופי שלי והרקע שלי.
מצד שני, את הטיפול השגרתי אצל פסיכולוגים כבר ניסיתי (פעמיים!) וזה לא עבד. שם הייתה חפירה אך ללא תועלת בסופה.

מה לעשות? אני חייבת עזרה!
בגדול הבעיות שלי הן קושי בתחזוק חברויות, תחושת כשלון עצמי, חוסר אופטימיות לגבי העתיד, וחוסר מוטיבציה.

אודה לכל תגובה ראויה שתוכל להכווין אותי כיצד לפעול....