יצר נקמנות

שלום , אני בת 35, חד הורית ועם שני ילדים.
גרושה מזה 12 שנה.
עד היום הגרוש בתמונה, בודק, עוקב, ומרחרח אם יש לי קשר עם מישהו אחר....
לא היה לי קשר מיני מלבדו עם אף אדם.
פגע בי במשך כל 15 השנים של ההיכרות. אם זה אלימות מילולית, השפלות, ועד איומים על חיי, כולל נסיונות שלו לפגוע בי פיזית (מטופלת ברווחה אך כאדם עדין וסגור).
משתייכת לקבוצת תמיכה של נשים כקרבן.
כל השנים פגע בי ובשנים האחרונות מרוב הפחד ממנו, ומה שהוא מסוגל להרע לי, הבנתי שאין לי מנוס ממנו בחיים והתחלתי בטקטיקה של "עכשיו אחזיר לך"...
מה שאומר שמנסה ליצור קשרים , לא מיניים, בעיקר טלפונית, צ'טים, הכל על מנת שיראה שיש לי גבר, מישהו שדואג לי ואוהב אותי. אני לא מבינה את עצמי ואת פשר ההתנהגות שלי. אני רק יודעת ש"כל האמצעים כשרים" ושאתן לו לסבול מקנאתו החולנית והאובססיבית ובלבד שיסבול בחייו כמו שאני סבלתי וסובלת עד היום.
אני יודעת ומודעת לכך שאני פוגעת רק בעצמי, אבל לא יכולה להשתלט על זה.
אין בינינו קשר מיני, אבל הוא מושך בחוטים כל השנים וטוען שהוא מטורף אחריי ושלא יהיה לי גבר אחר מלבדו. אני מצידי שונאת אותו שנאה עזה, נגעלת, ומבזה אותו על היותו אב שלא מכיר בילדיו, לא משלם להם מזונות ולא מתעניין בהם.

קשה לי עם היצר נקמנות ההרסני שלי כדי "לנקום" בו אך זה לא מפסיק לי גם שאני "עובדת" על עצמי. אני מפנטזת על הרגע שיראה אותי מחובקת ומנשקת גבר אחר למולו כדי להראות לו ולהוכיח לו שגם אני יכולה לצאת ממנו.
אני לא מוכנה לדבר עם אנשי מקצוע על זה כי זה פשוט בושה בשבילי וייראה כדבר ילדותי וטיפשי לגילי, אך עדיין לא מוציא אותי מזה.
אנא אשמח לחוות דעתכם הפסיכולוגית על מה כדאי לי לעבוד עם עצמי? ולמה בכלל אני עושה את זה?