תחושות אשמה וחרטה כבדות

שלום רב,

אני סטודנט שנה שלישית באוניברסיטה כלשהי בארץ. לפני שהתחלתי את הלימודים התקבלתי לאונ' אחרת, והחלטתי שלא ללכת ללמוד שם. חודשיים לפני שהתחילה שנת הלימודים, אחרי שכבר ביטלתי את ההרשמה במוסד השני מצד אחד ושכרתי דירה בעיר באוניברסיטה שבה אני לומד, תקפה אותי תחושת חרטה קשה ביותר.

למרות שהייתה הרשמה מאוחרת במוסד השני, וסיכויי הקבלה היו לא גבוהים במיוחד, החלטתי שלא לנסות להתקבל לאוניברסיטה האחרת. היו לכך שתי סיבות:

1. פחד ממצב של חוסר ודאות. מגישים בקשה, שהיא על בסיס מקום פנוי וצריך להמתין שמישהו יבטל את המקום שלו ברגע האחרון.

2. העובדה ששכרתי דירה כבר לשנה שלמה, והיה לי חשש שמא לא אצליח למצוא דייר שימצא חן בעיניי השותפים שלי, כך שאני אצטרך לשלם במשך שנה שלמה על דירה שלא אגור בה.

3. אמרתי לעצמי שלא תהייה לי שום בעיה לעבור אחרי סמסטר. אוכל להגיש בקשה לסמסטר החדש, להתקבל ללא בעיה מספיק זמן מראש, להספיק להסדיר את נושא המגורים מראש וכו'...

בסופו של דבר נשארתי עם הבחירה הגרועה שלי. מכל מיני סיבות שאני לא אפרט פה לא הצלחתי לעבור בתום הסמסטר. כעבור שנה, האונ' שאליה רציתי לעבור לא הסכימה להכיר ברוב הקורסים שעשיתי, וכך החלטתי שלא לבזבז זמן ולהישאר איפה שאני נמצא. מסמסטר-לסמסטר התחושה שלי הופכת רעה יותר ויותר. אני מרגיש שאני לא מצליח למצות את עצמי איפה שאני נמצא, והתחושה שלי היא קשה ביותר. לאחרונה, לצערי, ההישגים הלימודיים שלי החלו להדרדר.

אני שב ומלקה את עצמי בשאלה: "איך זה ייתכן שכבר חודשיים לפני שהתחילה שנה א' ידעתי שעשיתי בחירה לא נכונה וישבתי בחיבוק ידיים?". אני לא סולח לעצמי על הויתור העצמי הזה. פשוט ככה. הנקודה היא שאני לא מפסיק לעסוק בשאלה המייסרת הזאת. הכעס שלי על עצמי הוא פשוט בלתי נתפס, והוא ממש פוגע בתפקוד היומיומי שלי. לא משנה מה, אני לא מצליח להרגיע את עצמי...

מה עושים?