שינוי התנהגות - תינוקות בת שנתיים

שלום אסנת,

את מצטיירת ממכתבך כאמא רגישה וקשובה, שמגלה המון אמפתיה, ומנסה להבין מאיזה מקום דברים באים. כמו כן הימנעותך מתגובות תוקפניות כלפי הילדה, ומאמצך הרב להכיל אותה ולשים לה גבולות נינוחים ומיטיבים, מעוררת הערכה!

צודקת הגננת שההתנהגות התוקפנית, המהולה בקינאה כלפי האחות הקטנה, היא נורמטיבית ואופיינית לגיל. מתוך דברייך עולה שאת בעיקר מנסה שיטות שונות להפחית את הזעם והתוקפנות של הילדה. לא ברור האם את מציעה לה דרכים אלטרנטיביות לתעל את היצרים הללו, שהרי הזעם והקינאה לא נעלמים בעזרת שינוי התנהגותי, ולכן אלטרנטיבה היא נחוצה ויעילה. למשל, אפשר לשקף ולהצדיק את הרגש (כעס, תסכול, קינאה, אכזבה וכיוב'), ולעזור לבטא אותו בעזרת מילים (גם בצעקה או ברקיעה) או להוציא אותו בעזרת אובייקטים דוממים, כמו להכות כרית, לצייר בעוז, ובכלל לשחרר את האנרגיה העזה במשחק גופני כלשהו.

את משבחת תכונות נעימות ו"נשיות" כמו עדינות והקשבה, אך לא ברור האם את נותנת מקום לגיטימי גם לתכונות אחרות, שאולי נתפסות כיותר "גבריות" כמו כעס ותוקפנות. כאן שווה לך לעשות חשבון נפש עם עצמך, מה מקום הכעס, הקינאה והתוקפנות בחיים האישיים שלך, אולי למדת להדחיק רגשות אלו וכעת קשה לך לחזות בהם דרך ביתך..


לבסוף, ילדים זקוקים לתשומת לב שוטפת מההורים, ובמיוחד כשנולד להם אח קטן, והם חרדים למקומם במשפחה. יתכן כי מאמצי ההרגעה שלך נחווים כתשומת לב, ואז ההתנהגות הלא רוצוייה גוברת כדי להשיג את התגובות. יתכן כי דוקא התעלמות או תגובה לקונית תעזור, לצד מתן שפע של תשומת לב במצבים אחרים.

עוד עצות תוכלי לקבל בפורום ילדים, כן תוכלי לפנות לטיפול דיאדי (טיפול משותף לאם ולילד), שזו חוויה מקסימה ומעשירה.

כל טוב!