משבר גיל העמידה

שלום שרה,

את מתארת מחד חיים מלאים, ומאידך איזושהי תחושה של ריקון. הילדים שעזבו את הבית, העבודה שהפכה למשעממת, אובדן הנעורים. אני חושב שאת מדברת על משהו שהלך לאיבוד, ומה יכול למלא את מקומו? נראה כי עד כה לא היה צריך לשאול מה לעשות? כיוון שהיו חובות החיים שמילאו את הזמן - ילדים, בית, עבודה וכן הלאה.
את בגיל שפתאום יש יותר זמן פנוי, וכמה שתמיד מחכים שיהיה זמן פנוי, לעיתים כשהוא מגיע, עולה תחושה של ריק ולא של חופש. כל גיל מביא את הקשיים שלו איתו, ואת התמודדות שלו. נראה שכרגע השאלה המרכזית בחייך היא איך להפוך את הזמן שלך למשמעותי מחדש, כשמה שמילא את הזמן עד כה כבר לא רלוונטי. זה כמובן מציע לך חופש של אפשרויות ומשמעויות. חשוב לזכור שיש כאן פתח לחיים שלמים עבור עצמך.
מחד את יכולה להנות מכל העולמות - יש לך גם את כל ההישגים שהישגת עד היום בתחום המשפחתי, קריירה וכן הלאה, שאת יכולה להמשיך להנות מהם בדרך חדשה, וגם זמן לעצמך, להשקיע בעצמך, לחזור לעיסוקים ישנים שאולי היית צריכה לוותר עליהם, לפתח ולהתפתח לכיוונים חדשים שלא היה מעולם זמן לחקור ולבדוק.
נראה כי הזמן שהתפנה הופך כרגע לריק שמעלה חרדה ודיכאון, ולא נחווה כחופש ואפשרויות חדשות ומשמעויות חדשות שנפתחות עבור עצמך ועבור חייך. חשוב שתוכלי לבדוק מה הופך בתוכך את הפנאי לריק, ואיך אפשר להנות ממנו?
אם אינך מרגישה שאת יכולה לעבור את התהליך הזה לבד, כדאי לפנות לטיפול נפשי, שיעזור לך להתמודד עם החרדות מפני הריק, ויצוק תוכן חדש ומשמעויות חדשות ונוספות לתוך חייך.

בהצלחה