הבנות שלי לא עוזרות בבית

שלום לך,

את קולטת שבנותייך לא מעריכות אותך, נוטות לזלזל בך ואינן לוקחות אותך ברצינות. אז אני רוצה לשאול אותך, האם את מעריכה את עצמך? מכבדת את עצמך? לוקחת את עצמך ברצינות?

מכתבך משדר תחושה חזקה של חוסר ביטחון וחולשה כללית. אם קלטתי נכון, זה כנראה מה שאת משדרת כלפי חוץ, ובני ביתך מגיבים בהתאם.

כלומר, לב העניין הוא לא בחלוקת התפקידים בבית, אלא בהרגשה שלך עם עצמך כאדם, וביכולת שלך להרגיש ולבטא את צרכייך הלגיטימיים, בביטחון ובתקיפות.

עלייך לעבור תהליך אישי של התחזקות נפשית, ולצד זה לחתור לשיפור בערוצי התקשורת במשפחה, ביכולת של בני בית לדבר זה עם זה ולחלק ביניהם את המשימות.

יתכן כי הבנות מבטאות כלפייך לא רק זלזול ואנוכיות, אלא אולי הן מבטאות מצוקה, כעס או חסר כלשהו ברמה אישית. התחזקות אישית תאפשר לך גם לתת תשומת לב הורית ואכפתיות עמוקה ללחץ שעימו בנותייך מתמודדות.

אני מאד ממליצה לך לעבור תהליך שינוי פנימי יסודי, שיחזק אותך ויחזק את מעמדך וסמכותך במשפחה. תוכלי להעזר באימון אישי, טיפול פסיכולוגי או טיפול משפחתי, וכן להעזר בספרי ייעוץ כמו "חיזוק הסמכות ההורית", וספרי הדרכה לשיפור ההערכה העצמית.

כל טוב,

אך בו נגיד מה עושים כרגע זה המצב . נכון הבנות כן מרגישות קצת מצב ריגשי במיוחד הגדולה. מה עושים עם אני כרגע לא במקום הזה ולא מצליחה מבחינה נפשית. אני רגישה ניפגעת נכון מרגישה לא החי חזקה . את צודקת אני אומרת לה היום למשל על תדברי איתי ותעזבי אותי עם לא ניראה לך התשובה שלי. וכעסתי עלאה ואמרתי לה תרדי ממני דיי אני לא מסוגלת לא רוצה לדבר איתך. אך הילדה הגדולה פונה אליי בכל דבר גם אחרי שאמרתי לה אך בכל זאת זאת הבת שלי .מצד אחד רוצה לעזור לה לבוא לקראתה. מצד אחד אני לא עומדת במילה שלי כי כשהיא מדברת איתי ושואלת אותי אמא איך הבגד או הצעה .אני עונה לה . ואז הילדה מבינה שאני לא אמיתית האם זה נכון . ואז הילדה מבינה שאין לי מילה סמכותית. לא יודעת מה לעשות . הם עוזרים כן רק עד שעושים הנשמה יוצאת . למרות שבעלי אמר לה את לא יכולה לעזור מתי שרק נוח לך את צריכה לתת עזרה בבית .והוא שתק בסוף והיא לא הגיבה היא לחוצה מאוד