האם נורמלי לחוש עצבות מהעובדה שכל

שלום סמדר,

"ברחובות שלנו יש קסם מיוחד
זה לא מפריע רק אם אתה לבד
כשאתה לבד הכל נראה גדול
הכוכבים למעלה לא רוצים ליפול" (משינה)

יש משהו מאוד פואטי באופן שתיארת את מצוקתך. נראה כי ריקות הרחובות נוגעת בך במקום אישי ועצוב. קשה מהמעט שכתבת להבין מה זה אומר? בעיקר שזה אומר משהו שהוא מאוד שלך. את יכולה לנסות להבין את המקום הזה, מה הרגשות שעולים בך למראה רחובות ריקים? כשאין המולה? מה האסוציאציות? הזכרונות? התחושות הגופניות?
ומצד שני, נראה כי ההמולה משרה עלייך בטחון או איזושהי נינוחות. גם כאן את יכולה לנסות לבדוק מה עולה בך ברגעים אלו.

אם אני מבין נכון המוטיוויציה שלך לשנות את זה, היא על מנת לא לחוש את העצב שאת חשה למראה רחובות ריקים. עם זאת, כדי שיקרה עם זה משהו, תצטרכי ללמוד יותר על המקום הזה, וזה בוודאי יעבור דרך המקום העצוב. אם זה עצוב מדי וכאוב מדי מכדי להתמודד לבד, נסי לשתף בזה אדם קרוב, חבר או חברה. אם את חשה שאין לך את מי לשתף, או ששיתוף כזה אינו עוזר, את יכולה לפנות לאיש מקצוע שיעזור לך במסע הזה.

בהצלחה

אני מרגישה בדיוק ככה...כל פעם שהרחובות ריקים פשוט נהיה לי רע...פתאום נפל לי האסימון עם הניתוח הזה...

אני לא פסיכולוגית, וידוע שזה לא מדע מדויק.לפעמים באמת יש מציאות מעציבה! ומה לעשות, המציאות שלנו הולכת ונהיית יותר ויותר מנוכרת ואלימה ...זה חלק מהשינויים האוניברסליים, מרוב שפע? מרוב שעמום? מה גורם לזה. ולא ניתן לדעת אם זה ישתפר או יחמיר, זה לא שאני ממציאה לך משהו חדש פה...כולם יודעים כבר וזה מעציב את רובנו, השאלה לאן אתה לוקח את זה, י .וזה כן עצוב...אני גם חושבת על זה הרבה ונכתבו על זה מלא שירים, השיר הכי חזק בעיניי הוא ימי בנימינה,...אני לא חושבת שזה רק הרגש ,אולי החרטה, געגוע לעבר אולי, לזמנים יותר טובים,אני לא חושבת שזה רק תחושת הבדידות שלך, תחושת הבדידות תלווה אותך כל ימי חייך .אני חושבת שזו מציאות שאין עלינו אלא לקבל.יש אנשים שלא איכפת להם עד כדי כך ויש אנשים שעוברים לגור במושב אידיאולוגי , או משהו דומה, מקיפים את עצמם בסביבה חדשה שונה...לא יודעת עד כמה זה מציאותי, אבל כל אחד ואמונותיו