בעייה רצינית בין ההורים

נוני יקרה,

לא כתבת בת כמה את, אבל אני מתרשמת שאת ילדה נבונה, אחראית ומאד מאד אכפתית! כואב לך על הורייך שלא מסתדרים, על אמא שמקופחת, ועל אחיך הקטן שסובל. יש לך לב ענק, ואת רוצה לתמוך ולעזור לכולם, אבל גם מרגישה שזה מתחיל להיות גדול וכבד עלייך.

כרגע נשמע שאת ה"מבוגר האחראי" בבית, שמנסה לתווך, לגשר, להרגיע. חשוב לך להיות בסופר-שליטה, ואם את נרדמת את דואגת שהבית עלול להתמוטט בינתיים.

כל זה לא אמור להיות תפקיד שלך! ההורים הם מי שתפקידם לדאוג לאווירה רגועה בבית, ולגדל ולחנך את ילדיהם, לא להפך!

אני ממליצה לך לדבר עם הורייך, ביחד או לחוד, ולאמר להם את כל מה שיש לך על הלב, כל מה שאת חושבת ומרגישה. אולי יעזור לך לכתוב את הדברים, ולתת להם לקרוא. חשוב שהם ידעו עד כמה את ואחיך סובלים, וכמה זה משפיע עליכם לרעה בתחומים רבים.

אמנם זה לא התפקיד שלך, אבל בכל זאת נסי להסביר להם שיש טיפולים מקצועיים למצבם, כמו טיפול זוגי, גישור או רווחה. אולי גם את ואחיך זקוקים לתמיכה מקצועית.

נסי לפנות למחנכת או ליועצת בית הספר, אולי הם יוכלו לפנות להורים ולעזור לך בתקשורת ותיווך.

הורייך מאד מוזמנים להתייעץ כאן בפורום, ולקבל הכוונה לאן לפנות.

אם המצב לא ישתנה, את צריכה לעבוד על עצמך ללמוד לקחת מרחק, להתערב פחות ולוותר על התפקיד של המרגיעה והמחנכת. הורייך חיים את חייהם, ואת צריכה את הגבולות והמרחב שלך להנות מהחיים ולהתפתח. בעיקר חשוב שלא תהיי מושפעת מהם, ולא תלמדי שזה טבעה של זוגיות.

כל טוב לך!

דבר ראשון כל מה שאמרת את צודקת בו במליון אחוז
אני בת 18

אומנם נסיתי ובקשתי מהם ללכת לגוף שלישי הם לא מסכימים אבל אני אנסה עוד פעם בדרך אחרת והיא שאני אקבע להם תור ואשלח אותו בדואר ואני בעצמים אסייע אותם לשם .

בקשר לאחי דיברתי עם מוריהם אומנם זה לא עוזר אבל כנראה שאני זאת שאמורה גם לדבר איתם כל פעם ולהזכיר להם מחדש שזה לא אמור להשפיע עליהם.

תודה שנתת מזמנך לקרוא את הודעתי ולהגיב לי

המשך יום טוב :)