דכאון שבא וחולף

יכולים לעזור ולהוציא אותך מהמצב הנל"

למה ישר לדחוף כדורים? אם מיטשהו לא מאמין בזה ולא מעוניין?

כל החיים ברור שהוא חיב טיפול תרופתי עי"רופא

שלום גל,

אתה לא כותב מה 'מפיל אותך'? לאן אתה נופל? איך אתה מתפקד? כמה זמן זה נמשך? ואיך אתה יוצא מזה? כך שקשה לתת הערכה למצבך. עם זאת, ברור ממה שאתה כותב כי זו חוויה קשה ולא נעימה עבורך, שאתה סובל ממנה ונפגע ממנה, ושזו חוויה חוזרת. אתה סובל מהמצב, ונראה כי כרוך בו הרבה כאב. אתה גם כותב כי אתה מבין בדעיבד כי מדובר בנפילות לא פרופורציונליות לאירועים עצמם, אך כי באותו רגע החוויה היא קטסטרופלית.
טיפול נפשי יכול מאוד לעזור, והרפלקטיביות והנטייה שלך להסתכל פנימה תוכל לעזור לך לחקור את המקומות הכואבים ולהבין מה חוזר כל פעם מחדש? איזה כאב עולה? נדמה, כי האירועים 'שמפילים אותך' מעלים כאב שהוא מעבר לאירועים עצמם, שכן אתה אומר בעצמך שבראייה לאחור האירועים האלו לא נראים לך קטנים ובלתי חשובים. אך נדמה שהם פועלים כמו כפתור שנלחץ ומשחרר משהו נוסף.
בטיפול תוכל גם לרכוש מיומנויות חשובות ביותר לזהות את התחלת הדיכאון, ואיך להתמודד איתו, לשאת אותו, ולהשתחרר ממנו באופן טבעי. זה יכול לקצר את פרקי הזמן, לעמעם את העוצמה שלהם, ולהפחית את השפעתם על התפקוד שלך. כך הם יהיו הרבה יותר נסבלים.
במסגרת טיפול כזה, תוכל גם לדון בשאלת הכדורים שעלתה כאן, לברר את רגשותיך בעניין, ולהחליט האם זה נכון ודרוש לך.

בהצלחה

אני אפרט קצת יותר, מספיק אם אעשה טעות או אפסיד במשחק כדורסל או אריב ריב שטותי עם החברה, מתחיל דכאון שהוא כמו כדור שלג אובססיבי, שגורם לי לפעמים לא לקום מהמיטה ולווא דווקא בגלל עייפות, נמנע מלהיפגש עם חברים או לללכת למכון כושר (פעילות שאני מאד אוהב), כאילו כל האנרגיות שלי אזלו, נורא אפאתי לסביבה, לפעמים בוכה (לבד) כשאני לבדי ושוקע בראייה פסימית לגבי חיי ועתידי (למרות שמבחוץ משדר עסקים כרגיל).

לא עוזר שאני אומר לעצמי שאין מה להרגיש רע, אבל זה לא עוזר.

לפעמים הזמן מקהה את העצב והכאב ואז הכל חוזר כרגיל, זה כמו גלגל אצלי, זה נורמלי?