אין זוגיות..מה עושים?

שלום לד"ר, אני אדם שהבעיות החליטו לתקוף אותו מכל החזיתות מרגע שנולד ועד היום ולא מרפות ממנו..אולי כמו רוב האנשים:) אבל עוד משהו שנולדתי איתו בניגוד להרבה אחרים הוא אופי לא סתגלני לבעיות!אה,לא כולם עם אופי שכזה:)אני צוחקת כי אני יודעת היטב,לכולם יש בעיות!מנסה להכניס את זה לפרופורציות, אבל זה עובר לי תוך שנייה., מודעות וכל הקשקושים האלו.אני בהחלט כבר יכולה להיות מוסמכת כפסיכולוגית.וברצינות אני ניצבת מול בעיות שהורסות לי את החיים ונאבקת יום יוום כדי להתמודד ולהמשיך הלאה כל פעם מחדש בכח בכח.אני אדם שמוקד הבעיות בחייו הוא אי סתגלנות חברתית (אני פשוט לא אוהבת את המילה ביישנות קיצונית ) היתי יכולה לבחור בחרדה, אבל תבניות כאלו גורמות לי לפריחה ברוב המיקרים,אחרי הכל אני מנסה להיות "נורמלית" לפעמים מותר לי להרגיש נורמלית.בנוסף לכל הצרות אני סובלת מבעיות קשב וריכוז וזה עוד יותר מחמיר את הבעיה.כל הזמן אני חושבת מה אנשים חושבים, מה אומרים עליי,, ובגלל זה חיי נהרסים...אין לי זוגיות, שזה המוקד כרגע ואולי השאלה המרכזית, בעבודה בחרתי להתקע באותו מקום, שם אין אנשים, וזה לא מתפתח לאף מקום !לא משכללת את הכישורים שלי ויש לי יכולות. על אתרי הכרויות אין מה לדבר, אני לא יכולה לסבול לא אותם ולא את פייסבוק, יש לי אלרגיה לפייסבוק, בייחוד שאני רואה את כל החברים של אנשים אחרים והתגובות שהם כן מקבלים על השקעה מינימלית בעסק שלהם או סתם תגובה על משפט מטומטם שכתבו על הקיר...זה ממש מדכא אותי, ברור לי לחלוטין שזה לא בגלל שאמרו משהו חכם או פירסמו משהו כל כך מיוחד, הכל זה תן וקח, חברים חברים חברים. ואילו אני מנסה לצאת מעורי, כל הזמן כל הזמן כל הזמן...אבל זה פשוט מעורבב בכל כך הרבה פחדים ומתח ותחושות לא נעימות שאני מחליטה להתערבב רק שזה נכון, ואני חוטפת על הראש בהתאם כשאני מציגה לראווה משהו משלי....ומקבלת 0 של תגובות.זה הורס אותי,כמה השקעה וכלום.אני עכשיו בת עשרים ותשע כבר אוטוטו מחליפה סיפרה וזה לא ברור לי מה עשיתי רע, האם חטאתי במשהו ?איך אוכל ליצור זוגיות נורמלית. אני מאמינה שזוגיות מעלה את הבטחון העצמי אם היא בריאה ומגדילה את הסיכוי להרחבת המעגל החברתי. אני מאמינה שזוגיות זה אחד הדברים החשובים בחיים, אני רוצה להזדקן עם מישהו, אני רוצה לאהוב ולהרגיש נאהבת,מה עושים ובלי כדורים?האם יש פתרון?