דכאון

שלום לך,

מצער לשמוע כי אתה מרגיש כל כך מדוכדך ואבוד. כתבת מעט על עצמך ומה הוביל אותך לרגשות כאלו. אתה מדבר על העדר של תכלית, מטרה ולאן להתקדם. חשוב לזכור, עם זאת, כי אתה צעיר ובגיל זה אופייני כי עוד אין מטרה ותכלית ברורים. לא ברור מדוע אתה חש כי צריכה כבר להיות לך מטרה ברורה. נראה כי יש משהו בפתיחות ובעמימות שיש במצבך שאינו נעים לך וגורם לך לרצות כבר להכריע ולדעת מה המסלול שלך. בחירת מסלול עוברת לעיתים קרובות דרך שלבים שבהם יש אי-וודאות. חשוב ללמוד לקבל את אי-הוודאות הזו, דווקא כדי לשמור על פתיחות עד שהבחירות מגיעות מעצמן - דרך האופן שבו החיים מתנהלים, דרך האפשרויות שעולות בדרכך, ודרך מה שלאט לאט מתבהר מבפנים.
מאידך, לעיתים קרובות תחושות כאלו מופיעות כאשר קיים משהו מתסכל בתוך החיים שלך, זה יכול להיות מצוקה בבית, מערכות יחסים קשות, קשיים חברתיים, חרדה מהשינוי ההולך ומתקרב (עם סיום ב"ס והגיוס), וכן הלאה. לעיתים, כאשר קשה להתמודד עם תסכול שכזה, ולא נותנים את הדעת עליו, אז מרגישים תחושת דכדוך לא ברורה. אז מרגישים שהחיים ריקים ולא מספקים באופן כללי, מבלי לגעת בדברים הספציפיים שמקשים עלינו.
חשוב מאוד שאתה נמצא בטיפול, חשוב שתיתן לטיפול את הזמן שלו. טיפול הוא תהליך ואי אפשר להאיץ את הקצב שלו. עצם זה שאתה מעוניין בעוד פגישות הוא סימן טוב, גם אם מצביע על תחושת ההיזדקקות שלך ליותר. חשוב שתעלה את זה בטיפול ותדברו על כך.
אפשר לחשוב בטיפול על תחושת הלחץ והקושי לתת לתהליך את הזמן שלו, כמו גם על אפשרויות לתמיכה נוספת. אם דרך בני המשפחה הקרובים, חברים ומכרים, או באמצעות אפשרויות מתאימות אחרות.

שיהיה בהצלחה

בהצלחה