התלבטויות בדרכי פעולה.

שלום רב,
בני בן שנתיים, נמצא בפעוטון מזה חודשיים. בפעוטון יש בחורה שבאה להחליף יומיים בשבוע, ביום אחד את המטפלת הראשית וביום השני את המטפלת הנוספת.
נתקלתי במספר סיטואציות בהן המחליפה, בעיניי, לא יודעת לתקשר עם הילדים, יש לה גישה קשוחה, כך צריך להיות וכך עושים עכשיו, אין לה את הגישה הנעימה והרכה, הגישה של לדבר במילים חיוביות.
אתאר את הסיטואציה שקרתה היום, עם הבן שלי. כאשר הם מתעוררים משינת הצהריים, הם יושבים אל השולחן ואוכלים עוגיה, בתום אכילת העוגיה הם עוברים לפינת המשחקים/ריקודים. בני רצה להמשיך ולשבת ליד השולחן, המחליפה כנראה שהקימה אותו משם בכוח, כשאני באתי לקחת אותו, ראיתי שהוא בכה, עיניו היו נפוחות ורטובות, שאלתי אותה למה הוא בכה? אז היא ענתה שהוא לא רצה להצטרף אליהם לריקודים ורצה להמשיך לשבת אל השולחן.
הבעיה שלי, כאשר אני שומעת דברים שלא מוצאים חן בעיניי, אני לא מגיבה באותו הרגע, אני שותקת, מעכלת, ורק לאחר מכן מדברת עליהם, וגם אז הם עדיין יוצאים לא ממש טוב.
מה עליי לעשות?
לפני כשבוע התלוננתי עליה שהיא גערה בילד שברח לו הקקי בתחתון, היא ביקשה לדבר איתי ואמרה לי שלמדה שיטה חדשה ושהילד הזה חסר את התחושה של מה שיוצא לו מן הגוף, ושזו השיטה להראות לו שזה ממש מגעיל ושהיא ממש כועסת.

אני לא רוצה להיות האמא שמתלוננת כל הזמן, אני לא רוצה להגיע למקום שלא יקחו אותי ברצינות, או שיגידו הנה שוב פעם היא באה להתלונן. אני רוצה שיתייחסו אליי ברצינות כי אני אדם רציני ולעולם איני מתלוננת אם אין סיבה מוצדקת לכך, ובעיקר איני רוצה שכל זאת יפגע בסופו של דבר בבני.

אודה לכן על הכוונתכן ותשובתכן.