להעיז או לא זאת השאלה..

אני חושבת שאין כמו לחיות באופן עצמאי ולהשיג עצמאות וגיל 28 זה גיל מבוגר, עדיף לצאת מהבית כמה שיותר, זה גם פותח פתח לחברויות ולזוגיות, שאתה גר אצל ההורים זה יותר קשה...אל תחשבי על אחיך, אני גם עזבתי את הבית לפני האח הגדול שלי וזה רק דירבן אותו לעזוב...ובסוף הוא עזב שנים ואני נאלצתי לחזור להורים..
אני גם מאוד אוהבת את הוריי, אבל זה לא אותו הדבר...לגור לבד מקנה לך עולם חדש ומאושר...יש דברים שאת עדיין לא יודעת, שאת תחת הכנף שלהם כל הזמן.ניראה גם שאת יותר חוששת מהעצמאות מאשר לדברים האחרים, כי דווקא הריחוק מקרב מאוד, מתחילים להעריך ולהתקרב יותר.

שלום אנונימית,

לכל תקופה בחיים יש משימה התפתחותית. נראה שאת מרגישה שהגיעה השעה לפרוח מהקן ולהתחיל בחיים עצמאיים ואוטונומיים. כמובן, מבלי לנתק חלילה את הקשר החם עם המשפחה.

גיל 28 הוא בהחלט גיל שבו נכון לצאת מבית ההורים ולהתחיל להתמודד עם עצמאות רגשית ופיזית, ולנהל את ביתך בכוחות עצמך.

עם כל ההבנה לקושי לאבד את ההווי המשפחתי האינטימי ואת הקירבה לכלבה ולרגשי האשמה מול אחיך, ואולי גם יש פחד להתמודד עם האתגר, אלו לא סיבות לותר על הניפרדות והעצמאות בגילך.

אם את חשה שהקושי לעזוב את הבית גדול מאד, ומלווה ברגשות קשים, כדאי ללוות את התהליך בעזרת תמיכה רגשית מקצועית.

דרך צלחה!

תודה רבה רבה רוני ! וגם רוית על התשובה